תוספתא כפשוטה על בבא מציעא יא:כג

182-83. כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת וכו'. בה"ג ה' צרכי ציבור, ד"ו מ"ו ע"ג, הוצ' ר"ע הילדיסהיימר, עמ' 228. וברי"ף הנ"ל לעיל שורה 56–57, ד"ה מי שיש לו, דלג על הלכות י"ט-כ"ב, והמשיך אחרי "חריץ ובן חריץ" בהלכה שלנו. וכ"ה ביד רמה ז' ב' סי' ע"ו ואו"ז ב"ב סי' ט"ז ברא"ש ב"ב פ"א סי' כ"ד ובנ"י שם סי' תרי"ט, שצוינו לעיל שם, וכולם שאבו מן הרי"ף. וכן כתב הראב"ד שצויין לעיל שורה 65–66, ד"ה כופין בני חצר: דהא תוספתא 59 כלומר, שכופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהן חריץ. גבי הלכתא דדינא קתני לה, לפי שאין תלויות במנהג, דקתני התם כופין בני מבוי זה את זה לעשות להם לחי או קורה, כופין בני בית הכנסת זה את זה לקנות להם ס"ת. וכ"ה בשמו גם במאירי שם, סוף עמ' 22, ורבינו קיצר, אבל ברור שהעתיק מן הרי"ף ודלג על הלכות י"ט-כ"ב שהן בוודאי הלכות פסוקות, ואין תלויות במנהג. והברייתא שלנו הובאה גם בס' חסידים הוצ' מק"נ סי' תקכ"ו, עמ' 149, פיסקי רי"ד בס' מעט דבש הוצ' ששון, עמ' ל"ח, שו"ת מהר"מ ב"ב סי' תתקי"ח, 60 = ד' קרימונא סי' י', תשובות מיימוניות השייכות לס' קניין סי' כ"ט, פיסקי ריקנטי סי' תפ"ד. ועיין מרדכי ב"ב פ"א ריש סי' תע"ח. שם סי' תתרי"ו, 61 מרדכי הנ"ל, הגה"מ רפי"א מה' תפילה, שו"ת מהרי"ל סי' ל"ו, עיי"ש. הנ"ל, הוצ' מק"נ סי' תתס"ה, 62 = שו"ת מיימוניות השייכות לס' קניין סי' כ"ז, שו"ת מהר"י מינץ סי' ז'. עמ' 320, סמ"ג עשין פ"ב, קס"ד ע"ב, שו"ת מהר"ח או"ז סי' קנ"ג, מאירי ב"ב, עמ' 49 (ושם בטעות: בני בקעה), חי' הר"ן ז' ב', עמ' 44, טור חו"מ ריש סי' קס"ג, רבינו ירוחם ס' אדם, נתיב ג' ח"ח, 63 ושם: כד פשוט בתוספת דבתרא. ונראה שאין הכוונה לתוספתא פרק בתרא דב"מ, אלא לרא"ש ב"ב שממנו שאב. ועיין גם לעיל שם נתיב ב' ח"א. ועיין להלן הערה 65. מ"מ פ"ו מה' שכינים ה"א, אגודה ב"ב סי' ט"ו, כ"ה סע"ד, תשב"ץ ח"ג סי' ה', רשב"ש ריש תיקון סופרים (ביבין שמועה נ"ד ע"ד). ופסק הר"מ בפ"ו מה' שכנים ה"א. והנה הגירסא שלפנינו בתוספתא בכל הנוסחאות היא: לבנות בית הכנסת, וכן מעתיק בה"ג, ברי"ף ובראשונים הנ"ל (חוץ מאלה שנפרוט להלן). אבל ברא"ש ורבינו ירוחם הנ"ל: לקנות בית הכנסת. וכן בשו"ת מהר"מ ב"ב הוצ' מק"נ הנ"ל: לקנות להם בית הכנסת. 64 אמנם באותה תשובה במיימוניות הנ"ל (לעיל הערה 62), וכן בשאר התשובות שציינתי לעיל, הגירסא היא "לבנות", אבל גם בשו"ת מהר"י מינץ הנ"ל (לעיל הערה 62): לבנות, אבל אח"כ הוא ממשיך: עוד איתא במרדכי פ"ק דב"ב אהא דכופין בני העיר זא"ז לקנות להם בית הכנסת וכו', מההיא דכופין בני העיר זא"ז לקנות בית הכנסת. ובתשב"ץ ח"ג סי' ה' הנ"ל: שכתב (הרמב"ם הנ"ל) שיכולין בני העיר לכוף זה את זה לבנות בית הכנסת, וברייתא היא שנויה בתוספתא בפ' בתרא דמציעא והביאה הרי"ף ז"ל בפרק קמא דב"ב. ולשון התוספתא היא לקנות בית הכנסת, והוא ז"ל כתב לבנות . וכנראה, שמי שהוא קיצר וכתב לקנות בית הכנסת וספר תורה. ואעפ"י שאין שום הבדל למעשה בין הגירסאות עמדתי על כך באריכות, כדי להוכיח שאסור לנו להחליט בוודאות שיש כאן טעות סופר פשוטה בראשונים (קו"ף במקום בי"ת).

283. ולקנות להן ספר תורה ונביאים. וכ"ה בד ובכי"ע ובס' חסידים עמ' 228 הנ"ל, ולא נזכרו שם "כתובים". אבל בה"ג, ברי"ף ובראשונים הנ"ל: תורה ונביאים וכתובים . וכן פסק הר"מ הנ"ל.

383-84. ורשאין בני העיר להתנות על השערים, ועל המדות, ועל שכר פועלין וכו'. כל הברייתות בחי' הרשב"א ב"ב ט' א' (כ"ח ע"ב מן הספר), בשו"ת שלו ח"ד סי' קפ"ה ושו"ת מהרי"ק סי' קפ"א, ד' קרימונא, קנ"ט ע"א. 65 ושם: כך היא שנויה בתוספת' דפרק קמא דבבא בתרא. ובבא זו גם בבבלי ב"ב ח' ב'. ופירש ביד רמה שם סי' צ"א (וכנראה שהוא מפי' הר"ח, עיין בס' הנר לר"ז אגמאתי, 175 רע"ב): "רשאין להתנות על השערים שלא ימכרו סאה של חטים ביתר מכך וכך מעות, וכן שאר הדברים, ועל המדות שיהו גדושות, או להוסיף עליהן, ועל שכירות הפועלים שלא יהא רשות לפועל להשכר ליומו ביתר מכך וכך, ולא יהא רשות לבעל הבית לשכרו ביתר מיכן". וכן פירש במיוחס לרבינו גרשום שם. ונראה שהוא הדין להפך, שלא יישכר ליומו בפחות, ולא יהא רשות לבעל הבית לשכרו בפחות, אלא שרבותינו פירשו על התנאים והמצב שבזמנם.

484-85. רשאין לעשות קיצתן. וכ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה ברשב"א הנ"ל, ברשב"ש סי' תט"ז, רד"ה ואומר, שם סי' תקע"ג. ועיין סמ"ק סוף סי' פ"ב. ובבבלי הנ"ל: ולהסיע על קיצתן. ובכי"פ שם: ולהסיע את קיצתן. ופירש בח"ד "לעשות" מלשון גט מעושה (גיטין פ"ט מ"ח), כלומר, לכפות ולהכריח שיצייתו לקיצתן. ואף בבבלי "להסיע" פירושו להעשיא, כלומר, לכפות ולהכריח, עיין בשנו"ס לעיל פסחים, עמ' 184, לשורות 17, 19, ועמ' 185 לשורה 21.

585. רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פל' יהא נותן כך וכך. וכ"ה בחי' הרשב"א ב"ב מ' א' הנ"ל, וכ"ה בשו"ת שלו ח"ב סי' רס"ח. ובשו"ת המיוחסות סי' ס"ה (בד"ו): ובתו' תני' רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פלוני ופלו' יתן כך וכך וכו'. וכן מעתיקה במהרי"ק סי' קפ"א הנ"ל. ובכפו"פ פמ"ד, הוצ' לונץ, עמ' תקצ"ד (ד"ו, עמ' ת"ו): וכדאיתא בתוספות שם רשאין בני העיר לומר כל מי שירצה (!) אצל פלוני יהא נותן כך וכך (ודבריו לקוחים משו"ת המיוחסות הנ"ל). ועיין בשו"ת הריב"ש סוף סי' קל"ב, שם ריש סי' שצ"ט, תשב"ץ ח"ב סוף סי' ט"ז, ועיי"ש ח"ג סי' כ"ד, מהרי"ק הנ"ל, שו"ת מהר"מ אלשקר סי' מ"ח וסי' מ"ט. וכנראה שפלוני זה היה מרוחק מטעם בני העיר, ועל כן גזרו קנס על כל מי שייראה אצלו.

685-86. וכל מי שיראה אצל מלכות יהא נותן כך וכך. בכי"ו בטעות: אצל פלנית, 66 אמנם גירסא זו אפשרית, והכוונה לאשה שאינה הגונה, אבל גירסת ד וכי"ע מקויימת ע"י כל הראשונים, וגירסת כי"ו היא באשגרה מלעיל (אצל פלני). ותקנתי ע"פ ד וכי"ע. וכן בספר מתיבות, 67 לפי ספר האשכול, הוצ' ר"ח אלבק, עמ' 164. הוצ' רב"מ לוין, עמ' 80: ורשאין בני העיר להתנות כל מה שיראה אצל מלכות יהא נותן כך וכך. וכ"ה (כל מ י) בחי' הרשב"א הנ"ל, בשו"ת שלו ח"ב סי' רס"ח ובמיוחסות הנ"ל, בכפו"פ הנ"ל 68 בד"ו. אבל אצל לונץ בטעות: ירצה, כברישא, שהעתקנו לעיל בפנים. ושאר ראשונים. ובתשובת ר"ת (מרדכי ב"ק סי' קע"ט): וכן מפורש בתוספתא על מי שיראה לשולטן, או להגמון, יתן כך וכך. ומלשונו משמע שפירש יראה, יראה, יחוי (בבבלי) ולהראות סתם למלכות פירושו למסור, דוגמת φαίνειν ביוונית. אבל בכי"ע: וכל מי שייראה אצל מלכות, אינו יכול להתפרש כן. ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קפ"ה: רשאין בני העיר לומר כל מי שילך אצל מלכות וכו'. וקנסו את כל מי שיראו אותו אצל מלכות, שהרי אי אפשר להוכיח שלא גרם נזק, וליתר תוקף קנסו את כל מי שייראה שם. ועיין בראשונים הנ"ל (לעיל שורה 85, ד"ה רשאין).

786-87. כל מי שתרצה או מ' שתרעה פרתו בין הכרמים יהא נותן וכו'. בד: כל מי שרצה , או שתרעה פרתו בין הזרעים וכו'. ובכי"ע: וכל מי שתרעה פרתו בין הזרעים וכו'. ובחי' הרשב"א הנ"ל: כל מי שתרצה, או תרעה פרתו, בין הזרעים וכו' ובשו"ת שלו ח"ד סי' קפ"ה הנ"ל: וכל מי שתרעה בהמתו, או תרעה פרתו בין הזרעים וכו'. ובשו"ת הריב"ש ריש סי' שצ"ט הנ"ל: כל מי שתראה (כ"ה בד"ר) פרתו בין הזרעים וכו'. ובשו"ת מהר"מ אלשקר סי' מ"ט הנ"ל: וכל מי שתרעה פרתו אצל הזרעים וכו'. וכנראה שהגירסא הנכונה היא: כל מי שתרעה, או שתראה בין הזרעים וכו', כלומר קונסים אפילו את אלה שראו את בהמתם בין הזרעים, אפילו לא ראו אותה רועה שם. ושמא "מי שתרצה" היא גירסא ממוזגת, כלומר, מי שתי (= שתהי) רצה וכו'. השוה גי' ד.

887. וכל מי שתראה בהמת פלנית יהא נותן כך וכך. בד: וכל מי שתרעה בהמה פלוני יהא וכו'. ובחי' הרשב"א הנ"ל: וכל מי שירעה בהמת פלוני יהא נותן כך וכך. וכנראה שזו היא הגירסא הנכונה, וכאן קנסו את הרועה, ולא את בעל הבהמה.

987-88. רשאין לעשות קיצתן. וכ"ה בכל הנוסחאות וברשב"א הנ"ל, והברייתא חוזרת על מה שאמרה לעיל, ומלמדת שהם רשאין לכפות על קיצתן, על כל קנסות שקצצו.