תוספתא כפשוטה על בבא מציעא יא:לב

1108-109. הנכנס למרחץ, מחים לו את הצונן, ומצנן לו את החמין וכו'. נראה שהמלה "הנכנס" היא באשגרה מכמה מקומות אחרים, 76 לעיל ברכות פ"ב ה"כ, עמ' 10 (כגי' כי"ע), ירושלמי ברכות פ"ט ה"ו, י"ד ע"ב, ב"ק פ"ג ה"ה, ג' ע"ד (וכמה פעמים בדא"ר פ"י), בבלי ברכות ס' א', שבת י' א' ועוד בכ"מ. וצ"ל: למרחץ, מחים לו וכו'. והכוונה העושה בורות שיחין ומערות למרחץ, וכמו שאמרו לעיל "לעוברי דרכים" מבלי לפרש מה עשה לעוברי דרכים, וסומך על מ"ש למעלה. והסופרים שלא הבינו את העניין הכניסו "הנכנס", ע"פ השיגרא הרגילה. והברייתא מלמדת שמותר לשנות את המים מחמין לצונן ומצונן לחמין, ורוחץ כדרך שרגילין לרחוץ, עיין מ"ש לעיל שבת, עמ' 45, בבלי שם מ"א א', דא"ר ספ"י, מס' כלה פ"י ובגמרא שם, ר"מ פ"ד מה' דעות הט"ז ובעבודת המלך שם.

2109-110. אע"פ שעושה תקלה להבאין אחריו. כלומר, שהמים שעל גבי הקרקע מחליקין, ובני אדם נופלין ומתלכלכין בנתר ובמימי רגלים. ובמרחץ השתמשו במי רגלים להוציא את הלכלוך והזוהמא (ולאו דווקא כתמים), עיין בבלי ר"ה ל"ג א'. ונראה שבצורך הרבים לא גזרו על תקלה זו. וכן במשנת פרה פי"ב מ"ד (תוספתא שם פי"ב הי"ב): מחליקין היו לפני חלון של רבים. ובפיה"מ שם: והיו בני אדם מחליקין באותן המים ונרטבין בגדיהם וכו'.

3110. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. נראה שנימוק זה עולה על כל מה ששנינו לעיל. והואיל והירושלמי והבבלי לא כללו תקנות אילו בין תקנות יהושע הסיקו הפוסקים שאין הלכה כברייתות שנשנו כאן והשמיטו אותן.