תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ד:יא

131-32. המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל, דברי ר' מאיר. במשנתנו פ"ה מ"ד: אין מושיבין חנוני למחצית שכר וכו', אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל. ובבבלי ס"ח א': תנא כפועל בטל. ובכמה נוסחאות מפורש במשנתנו: כפועל בטל. ועיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 956, ועיין במשנתנו לעיל פ"ב מ"ט, בכורות פ"ד מ"ו, במלא"ש כאן ובכורות, בראשונים כאן ובמבוא הנ"ל. ובבבלי ס"ח ב': תנו רבנן כמה הוא שכרו בין מרובה ובין מועט, דברי ר' מאיר, והיא כנראה מסורת אחרת. והרי"ף בתשובה סי' קע"ט 19 והיא גם בתמים דעים סי' רכ"ב, בס' השטרות לר"י ברצלוני, עמ' 114, ובשטמ"ק ס"ח ב'. הביא את התוספתא כאן, והסתייע בה שמשנתנו היא כר' מאיר. ורבינו פירש את דברי אביי בבבלי (ס"ח רע"ב) "כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה", היינו אם היה חייט, אומדין כמה היה מקבל בעד תפירת בגד בזמן שאין עבודה מצוייה (והוא כעין פירוש ר"ח ל"א ב') ולשיעור כזה אין לתת קצבה, והדבר משתנה לפי הזמן ולפי האנשים, ולפיכך אמר ר' מאיר בברייתא שבבבלי הנ"ל: כמה הוא שכרו בין מרובה ובין מועט, כלומר, הכל לפי הזמן ולפי האדם, וכפי שהתנה עמו, והוא פירושו של פועל בטל שבמשנתנו ושבתוספתא כאן, ומשנתנו ר' מאיר היא (ודבריו נתבארו ע"י הרמב"ן בחידושיו ס"ח א' ובמלחמות פ"ה סי' תכ"ו), ורבינו מוסיף: וצריך אתה לידע כי המשנה למחצית שכר וכו', והתוספתא שאמרה המושיב את חבירו למחצה שכר לאו דוקא ממש, אלא פלוגתא או מחצית, או שליש, או רביע וכו', וכעניין מה שכתוב יחצוהו בין כנענים (איוב מ', ל'). והסתייעו בתוספתא זו כדי להוכיח שמשנתנו ר' מאיר היא בתוספות כאן ס"ח א', ד"ה ונותן, ובכורות כ"ט ב', ד"ה כפועל, בתוספ' הרא"ש כאן ס"ח א' (קפ"ג ע"א מן הספר), בחי' הרמב"ן ס"ח א', מלחמות פ"ה סי' תכ"ו, ברשב"א ובריטב"א ס"ח ב', סמ"ג עשין פ"ב קס"ח ע"א (ועיין בבאורי הר"י שטיין שם ש"ה ע"ב וע"ג). ועיין רא"ש פ"ה סי' ל"ט (ובפלפולא חריפתא שם אות ב'), שו"ת הרשב"ש סי' תצ"ו, ד"ה תשובה, יכין ובועז ח"ב סי' כ"ג. ועיין מ"ש להלן, שורה 33–34, ד"ה ר' שמעון.

232-33. ר' יהודה אומ' אפי' אכל פתו בצרו, ואפי' אכל עמו שתי גרוגרות, זהו שכרו. וכע"ז בד. ובכי"ע: אפילו טיבל עמו פיתו בציר וכו'. ובבבלי ס"ח ב' הנ"ל: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת, זהו שכרו. ועיין בח"ד מה שדקדק בזה. ובאמת סיגנון הבבלי היא מליצה רגילה. וכן אמרו בברכות מ"ח א': רשב"ג אומר וכו' אפילו לא טבל עמהם אלא בציר, ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת וכו'. והזכירו גרוגרת מפני שהוא שיעור אכילה, כמשנת שבת ספ"ז, עירובין פ"ז מ"ח ועוד. ועיין איכ"ר פ"א י"א, הוצ' בובר ל"ח ע"א, ותוספות יומא ע"ט ב', ד"ה לומר, ובבלי כתובות ע"ט סע"ב. ובתוספתא הלשון יותר מדוייק שאכל עמו בצירו של בעל המעות, וכל אחד מהם אכל כגרוגרת.

333-34. ר' שמעון או' נותן לו שכרו משלם, אינו דומה העושה מלאכה וכו'. בבבלי הנ"ל לא הזכירו בדברי ר' שמעון בן יוחאי אלא "נותן לו שכרו משלם" ולא יותר. ופירש"י: משלם כפועל בטל, ולפי רש"י משנתנו ר' שמעון היא. וכן גם בראב"ד (תמים דעים סי' נ"א, שטמ"ק ס"ח סע"ב, ד"ה ור' שמעון). וכן כתב בעל המאור פ"ה סי' תכ"ו, והביא ראייה מן הברייתא בבבלי כאן ע"ו ב': נותן להן שכרן משלם, אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן וכו', ועיין גם להלן שם, ומוכח "ששכרו משלם אבל אינו דומה" וכו' הוא הוא כפועל בטל. ובמלחמות שם דחה ראייה זו וכתב שרש"י לפי פירושו בשכר פועל בטל בוודאי מוכרח לפרש שכרו משלם, כמו שפירש, אבל הרמב"ן ועוד מכריעים בפירוש שכר פועל בטל כפירוש הר"ח והרי"ף, ואף ר"מ מודה שאינו דומה העושה מלאכה וכו', עיי"ש. ועיין תוספות כאן ובכורות הנ"ל, רמב"ן ורשב"א הנ"ל (לעיל, ד"ה והסתייעו). ועיין עיטור ח"א קבלנות, הוצ' רמא"י ס"ב ע"ד, ס"ג ע"ב, ובשער החדש שם הערות ג', ד', י"ב, י"ג. ועיין בבאור דברי הרי"ף וסייעתו במרכבת המשנה פ"ו מה' שלוחין ושותפין ה"ג. והראב"ד לשיטתו, עיין מ"ש להלן פ"ז ה"ג, שורה 19, ד"ה השוכר את הפועל להביא שליחות (על השגות פ"ט מה' שליחות ה"ח) ולהלן שם ה"ד, שורה 21, סד"ה ובירושלמי.

434-35. אבל אמ' לו בשליש אתה שותף לי, והשליש עשוי לך הדבר כבטלה, מותר. וכ"ה בד (אלא ששם: בבטלה). ובכי"ע חסרה המלה "הדבר", ואיננה גם בס' הנר ובפירוש תלמיד הרשב"א (לפי כ"מ פ"ו מה' שלוחין ושותפין ה"ב). ובחי' הרמב"ן ס"ח סע"ב: וזו ששנויה בתוספתא במושיב חנוני, אבל אם אמר לו בשליש אתה שותף לי והשליש עשוי עליך הדבר (כגי' ד וכי"ו) בבטלה הכי נמי קאמר בשליש שאטול שתהא שותף לי (בפי' תלמידי הרשב"א נוסף: שאטול אני שליש ואתה שליש) והשליש האחר בשכרך, והיינו פלגא בהפסד ותלתא באגר (כלומר, לנותן המעות), ואפילו לחנוני, מותר. וכוונתו אפילו לחנווני שכל עסקיו בשותפות זו, מותר בכגון דא מבלי שיקבל שכר כפועל בטל. ובא להוציא משיטת הרי"ף (בפ"ה סי' תכ"ז ובשו"ת הנ"ל) וסייעתו שבחנווני צריך לתת לו גם כפועל בטל. ועיין ב"י טיו"ד שהאריך בעניין. ועיין בבלי ס"ט א'. ובס' הנר לר"ז אגמאתי שם 114 ע"ב: פי אלתוספה אם אמ' לו בשליש אתה שותף לי, והשליש עשוי עליך בבטילה מותר. ועיין להלן, שורה 44, ד"ה בשליש.