תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ד:ח
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 4:8
Open in the reader →123-24. היה מוליך פירות ממקום היוקר למקום הזול וכו'. בבבלי ע"ג א': ממקום למקום וכו'. ובירושלמי הנ"ל (לעיל מן הבבא שלנו): המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר , אמר לחבירו תנם לי וכו'. עיין מ"ש בפירושו בכיר"ז במקומו, ולפנינו בתוספתא שיבוש ברור, ואין מכניסים תבן לעפריים, וצ"ל: למקום היוקר ממקום הזול. ועיין בפתחי שערים הנ"ל (נ"ג ע"ג מן הספר).
224-25. ואני אעמידם לך במקום היוקר כשער הזול מפירות שיש לי, אם יש לו באותו מקום וכו'. וכע"ז בבבלי הנ"ל. ואף שאין כאן אלא הבטחה ולא קניין חליפין, מותר. ועיין רש"ש ע"ג רע"א, אבל כמה פוסקים סוברים שבשוה בשוה אף פירות עושין חליפין, עיין בפרישה טחו"מ ריש סי' ר"ג. וטעם ההיתר הוא כפירש"י דמהשתא אוקמינהו ברשותו, ואע"ג דלא משיך, סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא וכו', כמסקנת רב אשי בבבלי מ"ו א'. ועיין שטמ"ק ע"ג רע"א בשם הראב"ד. ועיין מ"ש להלן, שורה 30, ד"ה ומטעם זה.
325-26. אבל חמרין מקבלין מבעל הבית ומעמידין למקום היוקר כשער הזול, ואין חוששין. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל (בשינויים קלים). ופירש"י שאפילו האחריות היא על החמרים מותר, מפני שעושים כן לטובת עצמם. ואמרו בבבלי שם שהמלוים מגלים להם את השערים, ופעמים שהשער משתנה, והמלוים מזהירים אותם ומסייעים להם למכור (כפירוש הר"ח), או שבני המקום מוזילים להם בשעה שהחמרים מגלים להם שאינם משתכרים כלום בסחורה שקונים, והם עתידים למוכרה במקום היוקר כשער הזול. ומדברים כאן בחמרים שמוליכים סחורה ממקום הזול למקום היוקר, וקונים שם סחורה אחרת שהיא בזול שם וביוקר במקומם. ובוודאי שהסחורה שקנו לעצמם בזול היא באחריותם, שהרי הם לבדם מרויחין בה, אבל הסחורה שקנו בשביל בעלי הבתים סוברים בעלי התוספות שהיא באחריות המלוים, עיין בתוספות ע"ג א', ד"ה החמרים, ד"ה מאי וד"ה ניחא. ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סי' קע"ג ס"ק ל"ד. ועיין ר"מ פ"ט מה' מלוה ולוה ה"ח ומ"ש בח"ד כאן. אבל בירושלמי הנ"ל אמר ר' יהודה בר פזי שהלכה זו היא דווקא במוליכים למקום קרוב, והיינו עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום, שהטירחה היא מועטת והמילוה היא לזמן קצר מאד. ועיין מ"ש להלן, שורה 30, ד"ה ומטעם זה. והתירו אפילו באחריות הדרך על החמרים, ובזמן שבעלי הבתים נותנים להם שכר עמלם. ורב הונא אמר שם שהחמרים נעשים שלוחים של בעלי הבתים, והאחריות של החמרים היא מפני שפעמים מתנה שומר חנם להיות כשואל. 18 להלן פ"ח הי"ט ומקבילות. ועיין בבלי צ"ד א' ובגליון הש"ס לרע"א שם. ועיין בחי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בסוגיין. ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סי' קע"ג ס"ק ל"ד הנ"ל וסי' קע"ז ס"ק ה'.