תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו:יד

136-37. איגראנמין היה בירושלם, ולא היו ממונין על השערים, אלא על המדות בלבד. בד: איגרי ממון היה בירושלם וכו'. ובכי"ע: איגראנאמין היה בירושלם וכו'. ובתוו"כ קדושים פ"ח ה"ח, צ' ע"ב: יהיה לך . 26 כלומר, אבן שלמה וצדק יהיה לך וכו', דברים כ"ו, ט"ו, ועיין ויקרא י"ט, ל"ו. מנה לך אגרדמים על כן, וכ"ה בספרי פי' רצ"ד, עמ' 313, ועיין בשנו"ס שם. ובדפוסים שם במקום "על כך", "על המדות". ובירושלמי ב"ב ספ"ה, ט"ו רע"ב: יהיה לך מנה לך אנגרמוס על כך. ובבבלי שם פ"ט א': יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים. בבבלי הנ"ל אמרו שיש ששנו: בין למידות בין לשערים, עיי"ש. ואין כאן אלא מחלוקת בפירוש הברייתא, והיינו שרובם פירשו "על כך", או "על כן" בדווקא במשקל ובמדה, אבל אחרים פירשו שעל כך הוא לאו בדווקא ואף השערים בכלל. והנה מן הספרות הרבנית אנו יודעים שמשרתו של ἀγορανόμος 27 במקורות שלנו נשתבשה המלה תכופות: אגרדמים, אנגרמוס, וכדומה. היתה קבועה בא"י 28 ואף יוסיפוס בקדמוניות היהודים סי"ח קמ"ט, מוסר על מינוי אגריפס לאגרונומוס בתחום טבריא. ובזמן העתיק היה תפקידו להשגיח על המדות ועל טיב הסחורה, כפי שנראה מן המקורות העתיקים. 29 עיין תוספתא ע"ז פ"ח (כי"ע פ"ז) ה"ו ומקבילות, דברים זוטא, עמ' 3. אמנם כשמשרה זו היתה חלק מן הליטורגיות של הבולי, והאגרונומוס היה חייב לספק פירות, והיה תכופות מספק על חשבונו, ברור שהיה יכול גם להשגיח על השערים, עיין מ"ש רוסטופציף בספרו The Social and Economic History of The Roman Empire עמ' 599, ובחומר שהביא שם מן הכתובות. ובזמן יותר מאוחר, בזמן האינפלציה, ובפרט בזמן קביעת המחירים, בזמן דיאקליטיאנוס, בוודאי שהשגיחו גם על השערים. 30 עיין מ"ש על בעל השוק, רב שוק, לוגיסטיס, השבן, בספרי Texts and Studies, עמ' 93, הערה 241, ולהלן שם, עמ' 108. וכן יוצא מן הבבלי יומא ט' א': מתוך שפרהדרין הללו חובטין אותן, ואומרים להם מכרו בזול וכו', מאי פרהדרין פורסי. ואעפ"י שמוצא המלים לא נתברר לי, מ"מ ברור שהם היו גויים, והנני מוציא אישור לכך מן הירושלמי דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג: תיפתר שהיה אגרונימוס גוי , 31 כ"ה בכי"ר שם, ולפנינו בטעות: גדול. ודחק עליו להיות מוכר בזול. 32 ביפה עינים ליומא לא העיר על כך, משום שהיתה לפניו הגירסא המשובשת שבדפוסים. ומדברים כאן במדות שלמות וחסרות ממש. וכן, כנראה היתה המסורת בבבלי ב"ב פ"ט א'. אבל בירושלמי שם ספ"ה, ט"ו ע"ב, בכיר"ז , מסורת אחרת, עיין מש"ש בפירושי.

237-38. כשהיתה חבית נמכרת בירושלם, בשלשה שערים, פיה, שוליה ואמצעיתה. כלומר, כשהיתה חבית נמכרת בירושלים היתה נמכרת 33 ויש כאן לשון קצרה, עיין מ"ש לעיל פ"ד, הערה 10. בשלשה שערים וכו'. והטעם הוא שבירושלים היה חלק גדול מן היין הולך לנסכי ציבור ולנסכי יחיד, ולא היו מביאין נסכים לא מפי החבית ולא משוליה, כמפורש במשנת מנחות פ"ח מ"ז, עיי"ש הטעם. 34 ועיין מ"ש בספרי יוונית ויוונות בא"י, עמ' 265, בבאור כל המשנה שם ע"פ מקורות יווניים שעסקו במיוחד בטיב היינות. וממילא לא היו מערבין את היין בחבית, ורשאים היו למכור את היין בשלשה שערים.

338-41. אומ' אדם לחבירו ילך חמורי עמך היום, ושלך עמי למחר, תחרוש פרתי עמך [היום, ושלך עמי למחר, אבל לא יאמ' לו חמורי עמך היום למזרח, ושלך עמי למחר למערב, החרש פרתי עמך היום] במזרח ושלך עמי למחר במערב. כ"ה בד וכגי' ד כע"ז גם בכי"ע. ולפנינו השמטה ע"י הדומות. ובמשנתנו בפ"ה מ"י: אומר אדם לחברו נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך, ולא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך וכו', חרוש עמי בגריד, ואני אחרוש עמך ברביעה וכו'. כלומר, לא יאמר לו אעשה עמך היום מלאכה אחת ותעשה אתי אותה מלאכה במקום אחר (ששם המלאכה יותר קשה). 35 דוגמת גריד ורביעה. ופשיטא שמדברים בכמות אחת של מלאכה, והיינו שיעור ידוע בשטח. ודין שכירות בשכירות אינו כדין סאה בסאה, ואין חוששין שמא למחר תתייקר השכירות ונמצא משלם יותר ממה שהתחייב לו, ועיין בס' התרומות שער מ"ו ח"ד סי' נ' שדייק מכאן שמותר לומר הלויני מנה עכשיו, ואני אלוה לך מנה לאחר זמן. ועיין בהגהת הרמ"א יו"ד סי' ק"ס סעיף ט' ובבאור הגר"א שם ס"ק ט"ז, ומ"ש לעיל פ"ה הט"ו, שורה 39–40, ד"ה ומכאן מוכח. ולעצם העניין כאן עיין במה שהאריך בפתחי שערים, נ"ח ע"ב מן הספר, עיי"ש דברים מצויינים, כדרכו.

441. ואם היה שכר שוה, הרי זה מותר. כלומר, אם אפילו המלאכה שלאחר זמן היא קצת יותר קשה, אבל כשאין הפועלים מקפידים על כך, או שלאחר זמן אין המלאכה מצויה, והפועלים נשכרים למלאכה קשה במחיר של מלאכה קלה עכשיו, מותר, כפי שכבר נתבאר ששכירות בשכירות אין דינה כסאה בסאה שיש שם הלואה. ועיין בפתחי שערים הנ"ל, נ"ח ע"ד.