תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו:טו

141-42. ר' יהודה אומ' כל ימי הגריד אחד, וכל ימי הרביעה אחד. פיסקא ממשנתנו בסוף פירקין הנ"ל, ושם נשנית בסתם. ופירש"י שלא דקדקו בכך שיום אחד ארוך מחבירו, או שביום אחד המלאכה קשה מחבירו. ובתשה"ג אסף (ירושלים תרפ"ט), עמ' 254: כל ימי גריד אחד זו תקופת תשרי שהשדות בה יבישות. רביעה מ[תחל]ה בתקופת שבת (צ"ל: טבת). והכוונה למשנתנו הנ"ל. וגריד היא ברגיל בניגוד לטינא, עיין לעיל כלאים פ"א, ומש"ש, עמ' 606, ד"ה במקום הטינה. ועיין אוה"ג מו"ק, התשובות, עמ' 10. והנכון הוא גריד, ולא גריר, עיין באוה"ג שם.

242-44. האומר לפועל הילך מנה זה ויהא בידך שתעשה עמי בפעולה לגורן מדינר ליום, והיה יפה סלע ביום, אסור. הימנו מדינר ליום, והיה יפה סלע ביום, מותר. בד (ברישא): סלע ביום מותר, והשאר נשמט. בכי"ו תיבת "מותר" (בסיפא) ליתא. ובכי"ע הגירסא ככי"ו, אלא שמסיים בסוף: מותר . וכן כנראה היתה הגירסא בד אלא שנשמט שם [אסור. הימנו מדינר ליום והיה יפה סלע ביום]. וכבר העירותי בתס"ר, עמ' 120 (ירושלים תפרח"י) שזו היא הגירסא הנכונה ושכן הוא בכי"י ובראשונים בבבלי ב"ב פ"ו ב' - פ"ז א'. ופירש הרמ"ה שם "הימנו מדינר ליום" היינו שמתחיל מעכשיו, ולפיכך מותר עיי"ש. ועיין בתוספות שם פ"ו ב', ד"ה דינר, מ"ש בשם רשב"א, וכן הביא המאירי כאן, עמ' 273, בשם גדולי המפרשים (הראב"ד). ועיין מ"ש הגאון בעל פתחי שערים למשנת מרבין על השכר ס"ה א' (כ"ד ע"א מן הספר), שדן בה בטוב טעם, כדרכו.