תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח:כט
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 8:29
Open in the reader →1107-108. השוכר בית מחבירו ממחה בידו על מקום התנור, ואין ממחה בידו על מקום הכירה. וכ"ה בד. ונראה שהנכון הוא בכי"ע: השוכר חנות 37 ולפנינו נשמטה החי"ת בטעות, ויצא: נות, ותוקן: בית. מחבירו וכו'. ופירושו שהמשכיר יכול לטעון שלא השכיר אלא מקום בשביל הסחורה ובשביל הלקוחות, אבל לא מקום בשביל תנור שפולט עשן, אבל אינו יכול למחות על מקום הכירה שתופסת מקום קטן, ודרכם לעשות אותה בחנות. ובבא זו באה לכאן, מפני הבבות שלהלן שנסמכו למשנתנו. ולפי הגירסא שלפנינו צ"ל שאם שכר ממנו בית ממחה בידו על מקום התנור בחצר, כפי שפירש בח"ד. ובמשנתנו פ"ח מ"ז: המשכיר בית לחבירו וכו', הזבל של בעל הבית, ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור והכירים בלבד. ופירש"י ע"פ התלמוד ק"ב א': בחצר דמשכיר. שלא השכיר את החצר. וצ"ל שנתן לו רשות להעמיד שם תנור וכירים. ועיין בתיו"ט במשנתנו ולהלן בסמוך.
2108-109. שכר הימנו חצר, אין ממחה בידו לא על מקום התנור ולא על מקום הכירה וכו'. כלומר, אם שכר ממנו גם את החצר, הרשות בידו להעמיד שם גם תנור וכירה.
3109. במקום הראוי לה וכו'. כלומר מרחיק את התנור מן הכותל, כדין משנתנו בב"ב פ"ב מ"א, ואת הכירה מן הכותל, כדין התוספתא להלן ב"ב פ"א סה"ג.
4110. הזבל היוצא מן החצר, מה שהוא קולט באויר, הרי אילו שלו. לפי פשוטו הכל דבוק לרישא, ובשכר ממנו את החצר עסיקינן, וזבל היוצא מן החצר הכל הוא של בעל הבית, וכפירוש הר"מ בפיה"מ למשנתנו פ"ח מ"ז הנ"ל ובה' שכירות פ"ז ה"ב, ורק מה שהוא קולט באויר מן הבהמות שנכנסות לחצר הוא של השוכר, וכפירושו של אביי (ק"ב א'): במדביק כלי בשולי פרה. והוא דבר רגיל, וכן אמרו במשנת כלים פט"ז מ"ז: המקלוט של בקר, 38 כגירסת משניות ישנות ומנוקדות, גירסת הגאונים ומהר"מ, עיין בתיו"ט במקומו ובפיה"ג הוצ' מהרי"ן אפשטין, עמ' 46, ובהערות שם. והיו תולים מקלוט בשולי הבקר שלא יטנפו בגלליהם את החצר. וכן אמרו בירושלמי ב"ק פ"ב ה"א, ב' ע"ד: הטילה גללים וכו', בשדרכה לכן, צריך שיהא המקלוט בידו. ושנתה התוספתא שדווקא גללים שהוטלו במקלוט של השוכר הם שלו, משום שאין סופן לנוח בקרקע החצר, והכלי מפסיק בין הקרקע ובין הגללים, כפירוש הבבלי ק"ב א'. ואין כאן שום דוחק, שהרי שנינו כאן בפירוש שהוא קולט באויר, ופירושו הפשוט הוא גללים שבמקלוט.
5111. שברפת ושבחצר, הרי הן של בעל חצר. וכ"ה בבבלי ק"ב א', ושאלו שם: תרתי. ופירש בס' הנר לר"ז אגמאתי 140 ע"ב: כלומר, וכי הרפת חוץ לחצר הוא, ועיין ברש"י ובתוספות במקומו. ותירצו: הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי אילו של בעל הבית. אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה. ופירש רבינו יהונתן שהוא עניין בפני עצמו, ואין מדברין בזבל. ועיין בפילפולא חריפתא על הרא"ש פ"ח סי' כ"ט אות ח'. ולא התכוונו שם אלא להוציא הלכות מתוך הדיוקים. אבל לפי פשוטה אמרו כאן שדווקא הזבלים שבמקלוט הם של השוכר, אבל כל הזבל האחר שבחצר ושברפת הכל הוא של בעל החצר.