תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח:ל
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 8:30
Open in the reader →1111-112. המשכיר בית לחבירו ונתנגע, או' לו הרי שלך לפניך. בבלי ערכין כ' סע"ב. ושם: אעפ"י שחלטו כהן אומר לו וכו', ומסיים: נתצו, חייב להעמיד לו בית. ועיין בתוספות שם, ד"ה אע"פ, ובתוספ' הרא"ש בשטמ"ק שם. ועיין לעיל ב"ק פ"י ה"ג וה"ד. אבל הרמב"ן ועוד מעמידים אותה בבית סתם, אבל בבית זה, אפילו אם נתצו אינו חייב להעמיד לו בית, עיין מ"ש להלן ספ"ט.
2112. הקדישו, הדר בו מעלה שכר להקדש. בבלי הנ"ל כ"א רע"א, ירושלמי פסחים פ"ד ה"ט, ל"א ע"ב. ומסיים שם: אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו, אבל בזמן שהקדים לו שכרו הרי זה דר בתוכו חנם. ועיין להלן ספ"ט שורה 86–87.
3112-113. השוכר בית מחבירו מעמיד בו רחים של חמור, אבל לא רחים של יד. וכ"ה בערוך ערך רתף בשם התוספתא. ופירש בח"ד לנכון שרחים של חמור פירושו כאן בניין העצים שנושאים את הרחיים, כפירושו של ר"ח, 39 נתפרסם ע"י ר"ש אברמסון בסיני כ"ג, חוברת א'-ג', ירושלים תש"ח, עמ' ס"ו ואילך, והובא בקיצור בתוספות ב"ב כ' ב', ד"ה ושל, ועוד בכמה מן הראשונים. ועניינו נתבאר להלן ב"ב פ"א ה"ג, שורה 9, עיין מש"ש. ואמרו שם בבבלי שברחים של חמור אין טירייא, 40 זעזוע הכתלים ונדנודם, עיין ברש"י ובתוספות שם, ולעיל שם י"ח א'. מה שאין כן ברחים של יד, עיי"ש.
4113-114. לא ירתף על גביו יין, מפני שטועין את הכתלים. וכע"ז גם בכי"ע ובערוך הנ"ל. ופירושו שמטעין את הכתלים במשא, וכ"ה במקרא ובלשון חכמים. ובד: לא ירתף , 41 וחסר שם "על גביו יין". ובד"ח שבשו: ולא מרתף . מפני שמכחשין את הכתלים. ושמא היא גירסא נכונה, ולא ירתף על גביו שום סחורה, והטעם שמכחשין את הכתלים עונה על הכל, גם על רחים של יד.
5114. מפני שמחטחטין את הכותלים. בד: מחטטי', וכן בכי"ע: מחטטין, ואף הגירסא שלפנינו נכונה, וכן להלן מקואות פ"ז ה"ב: אוצין, צריך לחטחט. וכן בירושלמי ערלה פ"ג ה"ב, ס"ג ע"א: שק מצוי לחטחט אחריו, שיער אין מצוי לחטחט אחריו.
6115. לא יעשה בתוכו מכתשת קבועה, מפני שמזיע את הכתלים. וכ"ה בד. ובכי"ע: מפני שמזעזע את הכתלים. והכוונה מפני שמזעזע את הכתלים בשעה שהוא כותש בה. ומכאן משמע שדוקא קבועה אסור לעשות בתוכו, אבל מותר להכניס בו מכתשת מיטלטלת. 42 עיין במשנת ב"ב פ"ד מ"ג, בתוספתא שם רפ"ג ובירושלמי ובבבלי למשנתנו שם. ושמא הכוונה כאן שמזיע את הכתלים בשעה שהוא קובע את המכתשת, ומכל שכן שאסור לו לחקוק שם מכתשת.
7115-116. ולא יעשנו רפת בקר, ולא אוצר של תבואה. וטעמו של רפת בקר הוא מפני הסרחון, עיין בבלי ב"ב כ' ב' ובפירש"י למשנתנו שם. ואוצר של תבואה מזיק לכתלים, וכמו שאמרו בירושלמי סנהדרין פרק חלק ה"א, כ"ז סע"ד: לבית שהוא מלא תבן, אף על גב דאת מעבר ליה מינה, אהן מוצא דבגויה הוא מרערע כתליא. ועיין בשרי"ר, עמ' 260. ובירושלמי שבת פ"ד ה"א, ו' ע"ד: מן מה דתנינן תמן 43 בגליון כי"ל תוקן "תבן", עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 92. טומנין בו, הדא אמרה אין מרחיקין אותו מן הכותל. התיב ר' חגיי והתני המשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה (כלומר, התוספתא שלנו), ליידא מילה, לא מפני המוץ (כלומר, כירושלמי סנהדרין הנ"ל). א"ר חנניה מפני העכברים. א"ר פינחס בי ר' חנינא אם מפני העכברים ניתני אפי' אוצר של כל דבר, הוי יאות קשי ר' חגיי.