תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח:לא
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 8:31
Open in the reader →1116-117. המשכיר בית לחבירו לשנה בשנים עשר זהובים לשנה, הרי זה מחלקן כל ימות השנה. כלומר אינו משלם את כל הסכום מיד, ולא באחרונה, אלא בכל חודש, וכן יוצא גם ממשנתנו פ"ח מ"ח. ועיין בפ"ה מ"ב, ובבלי שם ס"ה א'.
2117-118. עד אדר, נתעברה שנה, זה או' עד אדר ראשון וכו'. או"ז כאן סי' ש"ל, מ"ו ע"א, 44 והביאו בהגהות אשרי פ"ח סי' ל"א. בשם התוספתא. ובירושלמי נדרים פ"ח ה"ז, מ"א ע"א: לעניין שכר בתים לא שנייא, זה או' אדר הראשון וזה או' אדר השיני, יחלקו חודש העיבור. איתא חמי, לנדרים לית את חשש, ולממון את חשש. א"ר הילא והן שעיברו ואחר כך השכיר, אבל השכיר ואח"כ עיברו לא בדא. ומכאן מוכח שאין כאן טענת ברי, 45 כלומר, שכל אחד טוען שכן התנו ביניהן במפורש. אלא כל אחד טוען שהדין עמו. ועיין במשנתנו פ"ח מ"ח, בירושלמי שם פ"ח ה"י, י"א ע"ד, ובבלי ק"ב ב'. ועיין בח"ד שהעיר על דברי הש"ך חו"מ סי' שי"ב ס"ק ט"ו. ולפני הש"ך לא היו דברי האו"ז בעצמו אלא דברי הגהות אשרי ולפיכך שער מדעתו שיצא לו כן מן התוספתא שלפנינו. ועיין בח"ד שם, ומשניהם נעלם לרגע קטן דברי הירושלמי בנדרים הנ"ל.