תוספתא כפשוטה על ביצה א:טז

165-66. בית שמיי אומ' מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצלן וכו'. וכ"ה הסדר בד ובכי"ל, כלומר מתחילה המחלוקת במדוכה, ואח"כ המחלוקת בבהמה. ומלשון הר"ח י"א סע"א משמע שכן היה לפניו הסדר גם בבבלי שם. ובכי"ע: בית שמאי אומ' מוליכין סכין וטבה אצל בהמה וכו' בית שמאי אומ' מוליכין תבלין ומדוך וכו', וכ"ה הסדר בתוספתא לפני בעל העיטור (עיין להלן), וכ"ה סדר הברייתות בבבלי י"א א' בהוצאות שלפנינו. והנה בתוספתא שלפנינו בכל הנוסחאות בשתי הבבות: מוליכין וכו'. וכן גרסו כמה מן הראשונים גם בבבלי י"א א', בברייתא של טבח וסכין, כעדותו של בנו של הרמב"ן: ויש שגורסין מוליכין טבח וסכין וכו', משום דס"ל שאף ב"ש מודו שהולכת סכין בצד הטבח אינו טלטול וטורח כל כך שיהו חוששין לאמלוכי, אבל לא בהמה אצל טבח וסכין שהוא טורח גודל וחיישינן לאמלוכי. 56 כלומר, שמא ימלך לשחוט בהמה יותר שמנה, ונמצא שטרח והביא את הכחושה על כתיפיו בחנם, עיין בבלי י"א א' וטאו"ח ריש סי' תצ"ו. וכ"ה הגירסא בבבא זו "מוליכין" גם בכי"מ, וכן מעתיק הרא"ש בפ"א סי' י"ז (כמו שהעירו בגליון), וכן היה לפני המאירי בחידושיו ז' ב' ד"ה ולענין 57 בחידושיו י"א א' ד"ה גמרא הוא מעתיק: ואע"ג דבהולכת בהמה אצל טבח, ובהולכת קדירה של תבשיל אצל תבלין ומדוך חיישי ב"ש וכו'. ומכאן שגרס "קדירה" במקום "מדוכה". וכ"ה בחידושי הרשב"א שם ובטאו"ח ס' תק"ד במקצת ספרים, עיין ב"ח שם ד"ה מותר להוליך, וברור שהמאירי נמשך כאן אחרי הגירסא המשובשת בחי' הרשב"א. אבל בעבודת הקודש שלו ש"ב סי' ג', מ' ע"א, כלפנינו, וכ"ה בחי' המאירי ז' ב', בבית הבחירה שלו, סוף עמ' 50, ועמ' 64, וכ"ה במקצת ספרי הטור, עיין בב"ח הנ"ל. ובבית הבחירה, סוף עמ' 50. אבל בסיפא גם בכי"מ הגירסא: אין מוליכין אלא שמחקו את המלה "אין" (עיין דק"ס), וכ"ה "אין מוליכין" גם לפני המאירי הנ"ל. ובעיטור כ"י וותיקנה וכ"י בדהאב (לפי רא"ח פריימן זצ"ל, בסה"י לכבוד ר"י פריימאנן, עמ' 107): בתוספת ב"ש אומ' אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה וכו' ב"ש אומ' אין מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה וכו', וב"ש וב"ה לטעמיהו במתוך וכו'. כלומר, לשיטתם בהוצאה שלא לצורך, עיין בבלי י"ב א', ואם ימלך וישחוט אחרת, נמצא שהוציא שלא לצורך אכילה לשיטת ב"ש. וכ"ה הגירסא "אין מוליכין" בשתי הבבות בבבלי שלפנינו, וכ"ה ברש"י, בס' הישר לר"ת סי' שי"ד, ל"ג ע"א, בחי' לבנו של הרמב"ן הנ"ל בשם מקצת הספרים ועוד. וכתב שם: מי שגורס אין מוליכין וכו' ס"ל דאע"ג דברשות היחיד הוא טורח הוא וחשש לאמלוכי, א"נ דמיירי בר"ה ומשום הוצאה שהוא מוליך דבר שלא לצורך לר"ה. ועיין להלן שם שהסיק שהולכת הסכין והמדוך וכו' אינן ממכשירי אוכל נפש אלא אוכל נפש ממש, עיי"ש. ועיין בחידושי הרשב"א י"א א', ד"ה ב"ש, ובר"ן בסוגיין.

266. ולא מדוכה אצלן. מפני שהמדוכה כבדה היא, ואם ימלך לבשל קדרה שאינה צריכה תבלין, נמצא שטרח בחנם.