תוספתא כפשוטה על ביצה א:טו

162-63. אמ' ר' מאיר מודים בית שמיי ובית הלל שהתבלין נדוכין במדוך של עץ ומלח עמהן וכו'. במשנתנו פ"א מ"ז: בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור. ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ. ופירשו בבבלי שם (י"ד א') שיש הבדל בין תבלין ובין מלח, שלאו כל הקדירות צריכות תבלין, ואין עליו להחליט מערב יו"ט מה יבשל ביו"ט, ואם נמלך ביו"ט לבשל קדירה שצריכה תבלין, מותר לדוך את התבלין כדרכן לב"ה, ולא עוד שרוב התבלין מפיגין טעמן אם דכן מערב יו"ט, ומתחילה עליו לדוכן ביו"ט, אבל מלח אינו מפיג טעמו אם דכו מערב יו"ט, וכן יודע הוא שכל הקדירות צריכות מלח, והיה צריך לדוכו מערב יו"ט. ולפיכך לשיטת משנתנו אין ב"ה מצריכים שינוי בדיכת תבלין, ובדיכת מלח מצריכים ב"ש שינוי רב וב"ה מצריכים שינוי זוטא. עיין שם בבבלי שנחלקו אמוראים בשני הטעמים הנ"ל. ועיין בירושלמי ה"ט, ס' ע"ד, ובראשונים שציין באהצו"י, עמ' 11 ואילך. ובבבלי י"ד א': דתניא אמר ר' מאיר לא נחלקו בית שמאי וב"ה על הנדוכין שנדוכין כדרכן, ומלח עמהן וכו'. ולפי מסורת הבבלי מקל ר' מאיר וסובר שאף ב"ש מודים שהתבלין נידוכין כדרכן, ואף מלח כשנידך עמהן נידך כדרכו. אבל לפי מסורת התוספתא מחמיר ר' מאיר, וסובר שאף ב"ה סוברים שתבלין נידוכין במדוך של עץ, כשיטת ב"ש במשנתנו, ומצריכים שינוי אף בתבלין. ועיין להלן בסמוך.

264-65. על מה נחלקו על המלח בפני עצמו שבית שמיי אומרי' בפך ובעץ הפרוד לצלי, ובית הלל או' לכל דבר. צ"ל: בעץ הפרור, כמו שהוא בכי"ע ובמשנתנו. ועיין לעיל שבת פי"ד, שו' 55, ד"ה אבל ולהלן שו' 71. ובבבלי הנ"ל בסוף דברי ב"ש: לצלי, אבל לא לקדרה (כלומר, דבר מועט, ולא דבר מרובה), ובית הלל אומרים בכל דבר. ושאלו שם: בכל דבר סלקא דעתך (כלומר, ואפילו בדבר שאינו ניטל), אלא אימא לכל דבר (כלומר, ואפילו לקדירה). ולגירסת הבבלי ברישא, מתירים ב"ה לדעת ר"מ לדוך את המלח כדרכו (דומיא דמודים ברישא, עיין ברש"י במקומו), והוא חולק על משנתנו במלח. אבל לפי גירסת התוספתא ברישא אפילו בית הלל לא התירו מלח לקדירה אלא במדוך של עץ, ובסיפא מודה ר' מאיר למשנתנו.

365. והפלפלין הרי הן כתבלין. ולפי מסורת המשנה הנ"ל שב"ה אומרין שתבלין נידוכין כדרכן, במדוך של אבן, אף פלפלין כן. ובבבלי שבת קמ"א א': אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי, תרתי אסור. רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי וכו'. ובשאילתות אמור סי' ק"ז פירשה ביום טוב 51 וכן מביאים הראשונים בשם רש"י, עיין ראבי"ה ח"ב, עמ' 441, הע' 6. ויש להוסיף שכ"ה גם בתוספות י"ד א' ד"ה ב"ה בד"י, עיין בפירוש מהר"מ (לובלין) במקומו. (ועיין בהעמק שאלה שם), וכן פירש בר"ח במקומו. אבל הרי"ף בשבת בספ"כ ורוב הפוסקים סוברים שרב יהודה לא דבר אלא בשבת, 52 עיין להלן, שו' 70, ומש"ש. אבל ביו"ט מותר לדוך פלפלין כדרכן, וכמה מהם הסתייעו מן התוספתא כאן שמפורש בה שפלפלין הן כתבלין. וכן הביאוה בתוספות כאן י"ד א' ד"ה ב"ה, שבת קמ"א א' ד"ה הני, עיטור ה' יו"ט, סוף מחלוקת י"א, הוצ' רמא"י, קמ"ו רע"א, 53 והביאוהו בשבה"ל השלם סי' רנ"ו, עמ' 249, בכ"י ב', עיי"ש הע' ט"ז. וכן בקצר כלל ח' סי' פ"ו. או"ז ח"ב ה' שבת סי' ס', י"ד ע"ג, ה' יו"ט סי' שנ"א, ע"ד ע"א, סמ"ג לאוין ע"ה, כ"ד ע"ד, 54 והובא בשו"ת מהר"מ ד' פראג סי' תרל"ו וסי' תרנ"ג, ובמרדכי שבת סי' תל"ב וכאן סי' תר"ס. שו"ת ר"ח או"ז סי' ל"א, י"א ע"ב, רא"ש פ"א סי' כ"א, רשב"א י"ד א' ד"ה מתניתין, עבוה"ק שלו ש"א סי' ז', ל"ח ע"ב, תלמיד הרמב"ן שם, עמ' 43, רבינו ירוחם נתיב ד' ח"ב, בית הבחירה למאירי, עמ' 78, ועמ' 79, ועיין להלן הערה 58. ועיין אוה"ג, עמ' 15, בס' המכתם, עמ' 201, ובארחות חיים ח"א ה' יו"ט סי' ז', פ"ד ע"ד ועוד. ועיין מ"ש לעיל שבת פי"ד, שו' 52–53, ד"ה אין כותשין ואילך. והואיל ומפורש במשנתנו פ"ב מ"ח שחכמים אוסרין לשחוק את הפלפלין בריחים, הרי יש ללמוד מן התוספתא כאן שבכל התבלין הדין כן, שהרי הפלפלין הן כתבלין, עיין בבית הבחירה הנ"ל, עמ' 78, בעבודת הקודש להרשב"א הנ"ל, ועוד. ובמנהיג ה' יו"ט בכ"י וותיקנה (לפי רא"ח פריימן זצ"ל, בספה"י לכבוד ר"י פריימאנן, עמ' 114): ובתוספת דיום טוב מצ' והפלפלין הרי הן כתבלין לכל דבר וכו', ודאמ' בשבת פ' תולין אמ' רב יהודה הני פלפלי וכו', ההיא בשבת מיירי, דאי ביום טוב וכו' בלא שינוי מותר במדוך של אבן, כשאר התבלין, שהרי הפלפלין כתבלין לכל דבר וכו'. ובכל הנוסחאות שלפנינו, וכן בראשונים הנ"ל, הגירסא היא "הן כתבלין", ולא נזכר "לכל דבר". וגירסא זו של רבינו המציאה לו הלכה אחרת, שכן הוא כותב בה' פסח סי' ל"ד, ע"ח ע"ב: ובפלפלין אסר רבי' שלמה (כלומר, ליתנם לתוך עיסה לעשות ממנה מצה בפסח) משום חמוץ, ורבי' יעקב התיר חוץ מלילה הראשון וכו' תבלה בקצח ובכל מיני תבלין כשרה וכו', 55 עיין לעיל פסחים פ"ב, שו' 59–60 ומש"ש. ושנינו בתוספתא די"ט והפלפלין הרי הן כתבלין לכל דבר . והדברים תמוהים, וכי מה לי השוואת פלפלין לתבלין לעניין כתישה ביו"ט עם טעם הפלפלין לעניין חימוץ בפסח, והרי חרדל דינו כתבלין לעניין יום טוב (עיין בירושלמי פ"א ה"ט, ס' ע"ד) ואסור ליתנו בעיסת מצה, כמשנת פסחים פ"ב מ"ח. אלא שרבינו, כנראה דייק מן הלשון "לכל דבר". וצ"ע.