תוספתא כפשוטה על ביצה ב:יז

166-67. אי זהו קירוד אילו קטנים שעושי' חבורה, קירסוף אילו גדולים שאין עושין חבורה. וכ"ה בירושלמי פ"ב ה"ט, ס"א ע"ד, וכע"ז בבבלי כ"ג א'. ובמשנתנו פ"ב מ"ח, עדיות ספ"ג: ומקרדין את הבהמה ביום טוב וכו', ר' יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין, וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין. והלשון "קירוד אילו קטנים" נראה מגומגם. והר"ח בפסחים י"א ב' (ובקצרה כאן כ"ג א') פירש: קירוד כמו תולעים, והן רמש, כגון אינבא שנושכין בבשר הבהמה, ואין מפרידין הקטנים מבשר הבהמה אלא בעשיית חבורה, כגון האלכא (צ"ל: האנכא, עיין ר"ח שבת ק"ז ב') שאין שולפין אותה מן השער אלא בקושי, אבל הפרדת הגדולים נקראת קרצוף. ובערוך ערך קרד מוסיף: ובל' ערבי קורין לתולעת קרד. 43 ולדעתו "מקרדין בבהמה" הוא כמו "מגזמין באילנות", עיין מ"ש לעיל בח"ב, עמ' 493. ועיין בהערת קהוט שם. ואין ספק שיש לפנינו מסורת של גאונים. ועל פיה פירש הר"מ בפיה"מ לעדיות: וקירוד הוא הסרת הזבובים הקטנים הנאחזים בירכות הבהמה, והם מניחים המקומות פצועין כשעוקרין אותן, וקרצוף הוא הסרת הזבובים הגדולים, שאין פוצעין המקום שהן אוחזין בהן. וכע"ז פירש במשנתנו כאן. ופירשו רבותינו איזהו קירוד אילו [הסרת] 44 ואין כאן דוחק כלל, מפני שמקרדין בבניין פיעל פירושו הסרת הקרוד, ומקרצפין פירושו הסרת הקירצוף, הקרצביתא, עיין מ"ש להלן בסמוך בפנים, ועיין לעיל הע' 43. הקטנים וכו', קירצוף אילו [הסרת] הגדולים. ובתרגום לאיוב ב', ח': ונסיב ליה פחר לאיתקרצפא (בהוצ' לגרד: לאיתקרספא , כגי' כי"ו כאן) ביה. ואף קירצוף פירושו הסרת העוקץ והחיכוך ע"י הגירוד. וכן ביונית κνίζειν, להתגרד, והחוחים העוקצים נקראים κνίδαι, ובסורית: קרצביתא. וקירצוף שבמשנתנו הוא, איפוא, הסרת העוקצים הגדולים שאפשר להסיר אותם בקלות, בגירוד גרידא, ולא בסריקה דקה. ועיין מ"ש להלן בשם רש"י וסייעתו. ופירשו בבבלי הנ"ל את דברי החכמים האוסרים: גזרינן קרצוף אטו קרוד. ובירושלמי הנ"ל: אין מקרדין שלא יבואו לידי חבורה, ואין מקרצפין שלא יבואו לידי תלישה. 45 עיין בתוספות כ"ג א' ד"ה. ושלש ועיין אהצו"י, עמ' 25, ויש להוסיף ראבי"ה ח"ב סי' תשס"ב, עמ' 463. ועיין היטב בחי' המאירי כ"ג סע"א. ועיין בשי"ק שם שתמה מכאן על פירוש הר"מ הנ"ל, והוכיח משם שהנכון כפירוש רש"י וסייעתו שקירוד הוא סריקה במגררת של ברזל ששיניה דקות (ואינן תולשות את השיער), וקירצוף הוא במגררת של עץ ששיניה גסות, ואין עושות חבורה. ברם לאמיתו של דבר אין הבדל למעשה בין פרש"י והר"ח, וכדי להסיר את הזבובים הקטנים צריכים להשתמש במסרק ששיניו דקות ולסרוק בחזקה, אבל כדי להסיר את הזבובים הגדולים די בקרצוף. וכן כנראה הבין הרב המגיד בפ"ד מה' יו"ט הט"ז. והסיקו בבבלי שם שר"א בן עזריה סובר כר' שמעון המתיר דבר שאינו מתכוין. ועיין דק"ס שם, עמ' 55, הערה ע'.