תוספתא כפשוטה על ברכות א:א

11. אדן. כתיב רגיל מאד בכת"י שלנו. ועיין מ"ש הר"ל גינצבורג בגנזי שכטר ח"א סוף עמ' 28 ואילך, הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1230 ואילך, ומ"ש במבואי לירושלמי כפשוטו עמ' כ"ב. ועיין עכשיו בשו"ת הרמב"ן סי' נ"ד. 1 ספרן של ראשונים הוצ' ר"ש אסף עמ' 94.

22. זכאין וכו'. במשנתנו ריש מכילתין: נכנסים לאכול בתרומתן, כלומר עוברים ובאים לאכול. 2 עיין בקונטריסים של ר"ח ילון ש"ב, עמ' 45. וכבר העיר הר"ש אלבק 3 דוגמא מבבלי מס' ברכות, הוצ' חברת שוחרי תורה, וורשה תרע"ג. שנתנו סימן זה מפני שהכהנים היו נוהגים לטבול בכל יום, והיה שיעור זה ידוע לעם, ובירושלמי (פסחים פ"א ה"א, כ"ז ע"ב): כהנת שהיא טובלת בכל יום. ופירש הראבי"ה (ח"ב סי' ת"נ עמ' 69): פירוש כהנת טובלת לתרומה בכל יום משום מעלה. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 372. וכנראה שהכהנים לא היו אוכלים תרומה סמוך לחשיכה והיו ממתינים באכילתה עד אחרי טבילתם והערב שמש. והלשון שלפנינו "זכאין" 4 כלומר, רשאין, כלשון המשנה (שבת פכ"ג מ"ג): כל שאני זכאי באמירתו וכו'. מורה קצת שבכהנים טבולי יום ממש עסקינן. ובירושלמי (ריש מכילתין) אמרו שקרובין דבריהן (כלומר, שיעור ר"מ ושיעור החכמים) להיות שוין.

33. סימן לדבר וכו'. עיין בפירושים לירושלמי להר"ל גינצבורג ח"א עמ' 13.

45. ר' שמעון וכו'. באו"ז ה' ק"ש סי' ב' (ח"א, י' ע"ד): תניא בתוספת' פ"ק דמכילתין רשב"י אומר וכו'. ונראה שרבינו העתיק את הבבלי (ח' ב') והוסיף מעצמו את הציון לתוספתא. אבל בתוספתא בכל הנוסחאות "ר' שמעון" סתם (שהוא אמנם רשב"י). וכן בירושלמי פ"א ב' סע"ד (אבל עיין אהצו"י עמ' 12). ובאבות דר"ן ספ"ב: רב"ג אומר וכו'. ובכי"א שם רשב"ג. ועיין בברייתא השניה שבבבלי שם ובדק"ס עמ' 34 הע' ו', ובנוסח כי"מ ט' רע"א.

5פעמים שאדם וכו'. כלומר, בשעת הדחק 5 ס' האשכול (ח"א, הוצ' הר"ש אלבק עמ' 13) בשם הגאונים, הרי"ף בסוגיין. ועיין ר"מ פ"א מה' ק"ש הי"ב ובתוספ' כאן ח' סע"ב. קורא מיד אחרי עלות השחר. אבל בירושלמי (פ"א ה"א, ב' סע"ד): רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון, דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא וכו', ולשיטת הירושלמי (עיין לעיל שם בירושלמי) הרי סובר רבן גמליאל שאפילו לכתחילה קורא אחר חצות, וממילא מוכח שלדעתם סובר גם ר' שמעון כן. ועיין במלחמות בסוגיין וברשב"א ט' א'.

66. עמוד השחר. פ' הר"מ (בפיה"מ סמ"א): ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות (כלומר כשמחלקין את היום שעומד בו לי"ב חלקים שוים). והגר"א בשנות אליהו פירש שעמוד השחר פירושו האיר פני המזרח. 6 ועיין מ"ש ר' אברהם אליהו קפלן בישורון של וואהלגעמות, ש"ה תרפ"ד, עמ' כ"ז ואילך, ועמ' ל"ד שם, ומ"ש ר"ל גינצבורג בפירושים לירושלמי ח"א עמ' 46 ואילך.

77. ארבע משמרות וכו'. עיין מ"ש יונה וויעזנער בספרו "סכוליען צום באבילונישען תלמוד" ח"א, עמ' 1 ואילך, ומ"ש הר"ל גינצבורג בפירושים לירושלמי ח"א עמ' 57 ואילך.

8העונה אחת וכו'. ס' הישר לר"ת סי' תצ"ג, נ"ה ע"א. ועיין תוספ' ר' אלחנן ע"ז ד' א' ד"ה וכמה שהשיג על ר"ת, ועיין בתוספ' שנץ כת"י שהביא בדק"ס ע"ז עמ' 10 הע' ט', ובפיסקי תוספ' שם פ"א סי' ד'. ועיין בגנזי נסתרות של קבק ח"ג, עמ' 193. ובתוספ' ר"י (לפי סיני אייר תשט"ו, עמ' ק"ג) גורס: השעה א' מכ"ד ביום, העונה וכו'. וברייתא זו ליתא בבבלי (כאן ז' א' וע"ז הנ"ל), ועיין מ"ש בה' הירושלמי להר"מ עמ' י"ט אות ו' ואות ח'. ובירושלמי מכות פ"ב, ל"א ע"ד (לפי קטע מן הגניזה בתרביץ שי"ז עמ' 133): עת עונה וקצב. ובמס' סופרים פי"ט (הוצ' היגער 330): סודרי עתים... קיצי 7 כ"ה בכתי"י. ובכי"א שם: קרבי רגעים וכו' וכנראה שצ"ל: קצבי וכו'. ובקידוש ירחים לר' פנחס (הצופה ההגרי ש"ו, עמ' 48): קנצי. ועיין בפרקי דר"א רפ"ח, ובפי' הרד"ל שם. רגעים שבם תיקן אותות חדשים ומועדים. ונקט הירושלמי במכות את החלוקה שלנו, אלא שהקדים עת לעונה ע"פ השיגרא. ועיין מכילתא דרשב"י, י"ב מ"ב, ב"ר פ"י, ט', עמ' 85, פסיקתא דר"כ, ס"ג ע"ב, והע' הורוביץ למכילתא ריש עמ' 43.