תוספתא כפשוטה על ברכות א:י

141. מזכירין וכו'. רוב הראשונים פירשו שהכוונה לפרשת ציצית שבק"ש, אבל הגר"א בשנו"א ובשאגת אריה סי' ט' הכריעו שהכוונה לזכירת יציאת מצרים בברכות ק"ש, אבל פרשת ציצית לא קראו אפילו לר"א בן עזריה, וכפשוטה של משנתנו (פ"ב מ"ב. ועיין גם ספרי שלח פי' קט"ו, 126). וכיוונו בפירושם לדעת רבינו הלל בפירושו לספרי (ראה פי' ק"ל, מ"ח סע"א) שכתב: "ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, דהיינו דמזכירין יציאת מצרים בברכה שלאחר ק"ש, עד שדרשה בן זומא". וכל השאלה כאן היתה רק בזכירת יציאת מצרים בברכה, אבל פרשת ציצית לא קראו אפילו בזמן האמוראים, עיין בירושלמי בסוף פירקין ובבבלי י"ד ב'. ועיין מ"ש להלן רפ"ב, ובשו' 5 שם. ונראה שכמה מן הראשונים עמדו על הלשון "מזכירין" שהוא מתייחס לברכות ק"ש 46 עיין בפי' ר' ישעיה דטראני על ההגדה, שערי גאולה, עמ' 15; שבה"ל השלם בשמו סי' רי"ח, צ"ד ע"א. ועיין גם ברשב"א ובמאירי סוף פירקין. אלא שלדעתם הא בהא תליא, ואחרי שהזכירו יציאת מצרים בברכות ק"ש הזכירוה גם בק"ש עצמה. ועיין מה שהאריך בזה הרל"ג בפירושים לירושלמי ח"א, עמ' 207.

242. אמ' ר' לעזר וכו'. במשנה שבירושלמי, וכן בפיסקא שבתלמוד שם: אמר להן ר' אלעזר וכו'. וכ"ה בנוסח ההגדה של פסח להר"מ ובכל ההגדות התימניות (ועיין גם בשבה"ל השלם סי' רי"ח, צ"ד ע"א). ולפי גירסא זו משמע שהדברים הללו נאמרו בליל פסח בבני ברק. 47 עיין בהגדה שם ובפירוש מאיר עין לר' מאיר איש שלום עמ' 86. ועל סדר ההיסב, עיי"ש עמ' 23 ועמ' 85. ברם אין הדבר מתקבל כלל, שהרי לפי פירוש הירושלמי בסוגיין "הריני כבן שבעים שנה" הוא פשוטו כמשמעו, כלומר שר"א בן עזריה היה כבר זקן באותה שעה, 48 עיין במלא"ש למשנתנו. וביפה עינים כ"ח א' סד"ה דקאמר ציין למאמר ר' יהושע במכילתא בא פט"ז, עמ' 59: הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום. ושני התלמודים מודים (עיין במלא"ש למשנתנו) שראב"ע נתמנה לנשיא בילדותו, ולפ"ז עברו כחמישים שנה מיום התמנות ראב"ע לנשיא עד שזכה שתיאמר יציאת מצרים בלילות. ואינו מסתבר כלל שכחמישים שנה אחרי "בו ביום" היה עדיין ר' אליעזר בן הורקנוס חי ומיסב יחד עם ר' אלעזר בן עזריה הזקן בבני ברק. ולפיכך נראה שהמסדר האחרון של ההגדה הכניס לשם את משנתנו, ואח"כ חשבו שהויכוח היה בבני ברק.

342-43. ולא זכיתי שאשמע וכו'. "שאשמע" ליתא בד במשנתנו ובספרי הנ"ל. וכנראה שיש כאן פירוש שנכנס מן הגליון, והפירוש פירוש אמיתי הוא, כפי שמוכח מדברי ר' יהושע במכילתא (בא פט"ז, עמ' 59). ובפיה"מ להר"מ: לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב פרשת צצית בלילה וכו', ועיין גם בפי' הראב"ד שהובא ברשב"א בסוף פירקין. ובתיו"ט למשנתנו: "ולא זכיתי פי' הרב ולא נצחתי. גם בערוך [כתב] דיש מפרשים כן". וכבר באר בהפלאה שבערכין (ערך זך) שדברי הערוך בשם יש מפרשים עונים על המאמרים בגמרא בהא זכינהו ר' פלוני לר' פלוני, אבל לא על משנתנו. ולא עוד אלא שבשלשה כתי"י של הערוך חסרה לגמרי הפיסקא "וי"מ עניין ניצוח" (עיין בתוספות ערה"ש ערך זך). ברם עצם הפירוש הוא של כת קודמין, שכן פירש ר' אפרים קלעי 49 לפי שבה"ל הנ"ל צ"ד ע"א. ועיין מ"ש ר"ש אסף על ר' אפרים קלעי בסה"ז לרצ"פ חיות עמ' ל' והרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ עמ' 1304. וכ"ה בפי' ההגדה של פסח לרש"י 50 סדור רש"י עמ' 191, ובמקבילות, עיין בהערות בובר שם. אבל בפירש"י שבס' הפרדס ד' קושטא י"ג ע"ד חסר פירוש זה. וכן ביבין שמועה להרשב"ץ (מ' ע"א): ולא פי' כן רש"י. ולר' ישעי' דטראני, במאירי בסוגיין ועוד. אלא שלא מצאנו מובן זה ל"זכה" במשניות ובברייתות. 51 עיין בפירושים להר"ל גינצבורג ח"א עמ' 206. ועיין בבבלי סנהדרין ל"ט א' וע"ז י' ב' שהעיר עליהם רש"י. ולפי פירוש ר' אפרים קלעי ברור שר"א בן עזריה סבר שמזכירין יציאת מצרים בלילות גם לפני שדרשה בן זומא, אבל לפי הפירוש "לא זכיתי שאשמע" הרי אין הוכחה מתוך המשנה והברייתא על דעת ר"א בן עזריה לפני דרשת בן זומא. ור' ישעי' דטראני בפי' ההגדה כתב שראב"ע היה סבור לפני כן שאין מזכירין יציאת מצרים בלילות, כחכמים. 52 אמנם הר"י דטראני פירש ולא זכיתי - ולא נצחתי, אבל כבר תמה עליו הר"מ פיזאנטי (חקת הפסח ט"ו ע"ב) שלפי פירושו מה נצחון יש כאן. וצ"ע. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

445. הלילות וכו'. עיין ספרי שופטים פיס' קס"א עמ' 212.

5וחכמים וכו'. מגי' ד וכי"ע משמע קצת שהכל הוא מדברי ר"א בן עזריה והוא הביא גם את דעת החכמים, ושמא סבר כמותם לפני כן, עיין בח"ד ומ"ש לעיל בסמוך.

646. וכי מזכירין וכו'. נוסח התוספתא בדברי בן זומא מתאים לבבלי (י"ב ב'), ונוסח המכילתא הנ"ל לירושלמי סוף פירקין.

748. ולא יאמר וכו'. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי ובבבלי, כלומר הפסוק בירמיה כ"ג, ח'. אבל בד מעתיק רק תחלת הפסוק: "לכן הנה ימים באים נאם ה' וגומר". וכן בירושלמי כי"ר: לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העל' וג'. ונראה שזו היא הגירסא הנכונה והכוונה לירמיה ט"ז, י"ד-ט"ו. וזכר לדבר שבכל הנוסחאות בתוספתא ובירושלמי: יאמר , וכן בבבלי בכ"י, עיין דק"ס עמ' 57. אבל בירמי' כ"ג: יאמרו . וכן מפורש במכילתא (בא, עמ' 60) שבן זומא הביא ראיה מירמי' ט"ז, ור' נתן הוכיח מיתור הלשון שבירמי' כ"ג שלא כבן זומא. וכבר העיר ע"ז מהר"צ חיות בהגהותיו לבבלי במקומו.

852. עוד שמך יעקב. בשאר הנוסחאות לנכון: שמך עוד יעקב, כמו שהוא במקרא. והנה מלשון הברייתא כאן ובירושלמי ובבבלי מוכח שזהו דרש החכמים, אבל במכילתא הנ"ל (עמ' 59) מפורש שזהו דרש ר"א בן עזריה. (ואין להגיה במכילתא, שכ"ה בכל הנוסחאות שם). והמעיין שם יראה שבפסוק זה סיים ר"א בן עזריה את ראיותיו, וכוונתו שביעקב גרידא לא נעקר לו שמו הראשון, מפני שכן אפשר לדייק מן הכתוב עצמו 53 עיין בתורה שלמה להרמ"מ כשר, וישלח עמ' 1351, הערה נ"א. אבל בשאר מקומות בטל השם הראשון, עיי"ש. וכנראה שיש כאן מסורות חלוקות. ועיין להלן. 54 ועיין בפירושים להרל"ג ח"א עמ' 219.