תוספתא כפשוטה על ברכות א:ו

130. שמקצרין וכו'. מפתח לר"ן י"ב א' (י"ד רע"א), מחז"ו עמ' 365, פרדס הוצ' רח"י עהרענרייך עמ' רכ"ז, רשב"א י"א א' ריש ד"ה אחת, מאירי י"א ב' (24 ע"ב). ובתשובת ר"ת (שבה"ל הנ"ל י"ד ע"א): לפי ששנינו במשנה אחת קצרה, לחתום אינו רשאי שלא לחתום, על אלו ברכות שמקצרין בהם שמברכין על הפירות ועל המצוות, ברכת הזימון 30 כ"ה בהעתק ברלינר ובראשונים בשם ר"ת, עיין לעיל הע' 23. ובהוצ' בובר: המזון. ועיין להלן הע' 32. וברכה אחרונה של זימון (צ"ל: מזון) וכו'. וברור שלפי גירסתו ופירושו הן הן הברכות שמקצרין בהן, הן הן הברכות שאין חותמין בהן בברוך (כפירוש כמה מן הראשונים). וכן בתוספ' ר' יהודה מ"ו ב' (ל"ג ע"ד): ובתוספתא דברכות תניא אלו ברכות שמקצרין בהן ואין חותמין בהן בברוך, ברכת הפירות וכו'. וכן ברשב"א שם מ"ו א' סד"ה תדע, תוספ' הרא"ש שם מ"ו ב' ד"ה הטוב, רא"ה שם סוף עמ' קמ"ז (והובא בשטמ"ק שם כ"ה ע"ב). וכן במנהיג ה' סעודה סי' ט"ז, מ' ע"א: "בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן וכו' על ברכת המזון (עיין מ"ש להלן ה"ז) וכו'. ומכאן שהראשונים הנ"ל קיצרו וכללו בבא זו עם הברכות שאין חותמין בהן שנשנו בה"ז. והנה לפי גירסת כי"ו וד והראשונים הנ"ל מונה התוספתא בבבא זו בדיוק אותם הדברים שנשנו בה"ז. ויש לתמוה למה לא בללה אותם הברייתא ושנתה: אלו ברכות שמקצרין בהן ואין חותמין בהן בברוך וכו' כמי שניסחו הראשונים הנ"ל. 31 ואפילו לפירוש הראשונים שהבאנו לעיל שמקצרין פירושו שאין מאריכין בטופס שלהן ואין מכניסין לתוכן עניינות אחרים, אפשר היה לכלול את שתי הבבות, שהרי סוף כל סוף הן הן הברכות שמקצרין בהן ואף אין חותמין בהן. והירושלמי שמעתיק את הברייתות הללו דלג באמת על ה"ז שלהלן. ור' יודן אמר שם (סה"ה, ג' ע"ד): מטבע קצר פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך. מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך. ובס' המפתח לר"ן הסמיך את דברי ר' יודן לבבא שלנו כאן בתוספתא. ועיין מ"ש ע"ז להלן סד"ה שבברכת המזון.

2ברכת הזמון. וכ"ה בד (בד"ח נשתבש: הזמן, ואין לגירסא זו שום יסוד) ובכי"ע ובירושלמי ובראשונים הנ"ל, וכ"ה בראבי"ה ח"א סי' ל"ז, עמ' 23. וברשב"א (י"א א' ריש ד"ה אחת) דתניא בתוספתא וכו' וברכת הזימון פירוש ברוך שאכלנו. וכ"ה במאירי י"א ב' ד"ה זהו, בס' המחכים עמ' 32 (וממנו בארחות חיים ח"א ה' תפילה סי' נ"ז, י"ז ע"א) ובאגודה ברכות סי' כ"ג, קע"ד ע"ג. אבל בעיטור (ח"ב ש"ב, ברכת חתנים, ד"ל כ"ה ע"ב, הוצ' רמא"י ס"ד ע"ג): כדאמרינן בתוספתא אלו ברכות שמקצרין אותן ברהמ"ז וברכת המצות וברכת הפירות וכו'. וכן בתוספ' ר' יהודה י"א א' ד"ה אחת (ג' ע"ב): "כמו ברכת הפירות וברכת המצות וברכת המזון כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות וכו' ". וכן באו"ז (ה' ק"ש סי' כ' י"ב ע"ב): "ומתוך ההיא דתוספתא דתניא מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וקחשיב ברכת המזון היה אומר ר"ת שאין לומר אות מבראשית הוכתרה (עיין מחז"ו עמ' 602) בברכת הזן, והשיב עליו ר' יצחק בן אחותו זצ"ל דברכת הזן לא הוה ברכת המזון, 32 וכצ"ל גם בתוספ' ר' יהודה הנ"ל, ולפנינו שם: לא הוי ברכת זימון. ועיין לעיל הע' 30. ועיין באו"ז הנ"ל סי' י"ט. ובאו"ז להלן צ"ל: ברכת הזן, כמו שהגהנו בפנים, וכ"ה בתוספ' ר' יהודה. דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו, אבל ברכת המזון (צ"ל: הזן) יכול להאריך" וכו'. וקשה לשבש את כל הנוסחאות (ולא עוד אלא שגירסא זו עדיפה מפני הקושי שבה, ועיין מ"ש הרל"ג בפירושים לירושלמי ח"א עמ' 175). ובס' המנהיג (ה' סעודה, סי' ט"ז, מ' ע"א הנ"ל) מפורש: "בתוספתא אלו ברכות שמקצרין וכו' על ברכת המזון שהוא המוציא", הרי ברור מתוך פירושו שגרס כאן וגם להלן ה"ז: ברכת המזון (ולא: ברכת הזימון). ונראה שהיו לפני רבותינו הראשונים גירסאות שונות בתוך דברי ר"ת עצמו, ובא"י קראו לפעמים לברכת הזימון - ברכת המזון. והטעם הוא מפני שבא"י אמרו בברכת הזימון: נברך על המזון שאכלנו. 33 עיין בחילופי מנהגים בין א"מ ובני א"י הוצ' מרגליות עמ' 138 ובהע' 1, 3, שם. ועיין מ"ש להלן רפ"ו הע' 1. ובכל אופן מידי ספק לא יצאנו. 34 אבל הגהת הר"ל גינצבורג בפירושים לירושלמי ח"א עמ' 175, "הזן" במקום "הזימון" אין לה שום סמך לא בכתי"י ולא בראשונים.

331. שבברכת המזון. וכ"ה בד ובירושלמי, בס' הפרדס הנ"ל, בתשובת ר"ת בשבה"ל הנ"ל, ברשב"א ובמאירי הנ"ל, ושם מ"ו סע"א (163 ע"א), וכ"ה בראשונים שהזכרנו לעיל שצרפו את ההלכה שלנו עם ה"ז להלן. 35 וכן הראשונים הנ"ל שהביאו את שיטת ר"ת (עיין לעיל הע' 25) כתבו במפורש שברכה אחרונה של ק"ש לא נמנתה בתוספתא בין הקצרות. ובאמת בזמן התנאים היה הנוסח של ברכת הטוב והמטיב קצר מאד. 36 עיין מ"ש הר"א פינקלשטין בצופה האנגלי סדרא חדשה חי"ט, 1929, עמ' 233, ומ"ש הרי"ל זלוטניק במחברות מני קדם עמ' 21. אבל בכי"ע כאן: וברכה אחרונה שבקרית שמע . 37 בתוספתא ד' ראם הביאו את שתי הנוסחאות, כלומר גי' ד וכי"ע, וזהו תיקון המו"ל ע"פ כי"ע, ואיננה בשום דפוס עתיק. וכן כותב ר' אליהו מנחם מלונדריש בפירושו לברכות (כת"י הספריה הלאומית בירושלים 90, דף 78 ע"א): ולפי התוספתא שמנה (=שמונה. ושמא צ"ל: שמנתה) ברכה אחרונה של ק"ש קצרה נפלאת היא בעיני איך הורגלו בה לומ' אור יום הנץ. 38 עיין בס' אוצר השירה והפיוט לר"י דאווידזאן ח"א, עמ' 99 מספר 1958. מיהו בפריש' ר' יהודה אומ' שאינה בתוספת' (עיין בתוספ' ר' יהודה י"א א' ומ"ו א'). ובתוספ' שלנו מצאתיה . וכן היתה גירסא זו גם לפני הראבי"ה, שכ"ה כותב (ה' ברכות סי' ל"ז, ח"א עמ' 23): מפורש בתוספתא ובירושלמי דמכילתין וכו' וברכת הזימון וברכה אחרונה שבקריאת שמע . 39 נראה שהעתיק ע"פ התוספתא, ובירושלמי בוודאי הגירסא הנכונה היא: וברכה אחרונה של ברכת המזון, כמו שהוא לפנינו בכל הנוסחאות ובראשונים, עיין אהצו"י עמ' 25 ואילך. ועיין להלן הע' 40. והנה גי' כי"ע המקויימת ע"י הראבי"ה ור"א מלונדריש צריכה לפני לפנים, כי אין דרך הסופרים להכניס תיקונים ממין זה לנוסח התוספתא, כדי לקיים פירוש רש"י במשנתנו שאחת קצרה היא ברכת [השכיבנו], כלומר ברכה אחרונה שבק"ש. ויותר מסתבר שהנוסחאות שלנו תוקנו ע"פ ה"ז להלן או ע"פ הירושלמי. והנכון הוא כגי' כי"ע, וברכה האחרונה שבברכת המזון לא נמנית בין הקצרות שאסור להאריך בהן ולהכניס בהן עניינות אחרים. ולהלן בה"ז נמנית ברכה אחרונה שבברכת המזון בין הברכות שאין חותמין בהן בברוך, ולפיכך לא יכלה התוספתא לכלול ה"ז שלהלן בבבא זו. 40 אבל משיטת הירושלמי נראה שהן הברכות שמקצרין בהן הן הן הברכות שאין חותמין בהן. והירושלמי באמת לא הזכיר ה"ז שלהלן, כפי שכתבנו לעיל. וכאן גרסו: ברכה אחרונה של ברכת המזון, עיין מ"ש לעיל הע' 39. ואפשר שהברייתא כאן היא ברייתא בבלית (עיין ברכות מ' א' ופסחים ק"ד ב'), ובכי"ו ובד נוסחה ע"פ שיטת בני א"י, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד עמ' י"ג. ועיין מ"ש לעיל סד"ה שמקצרין.

4אלו ברכות וכו'. מפתח לר"ן י"ב א' (י"ד רע"א), ס' הפרדס, שבה"ל, רשב"א ומאירי הנ"ל. ובירושלמי הסדר הפוך, והיינו מקודם הבבא שלנו, ואח"כ: אלו ברכות שמקצרין בהן וכו'.

532. מברכות וכו'. עיין בפי' הקצר. וכן צריך המברך לכוין את השעה מתי להאריך ומתי לקצר, עיין מכילתא בשלח (ויהי פ"ג עמ' 97, ויסע פ"א עמ' 155) ספרי בהעלותך (סוף פיס' ק"ה, עמ' 104) ובבלי כאן ל"ד א'. ובבבלי (נ' א') נתנו כמה דוגמאות להיכר חכמת המברך מתוך ברכותיו, ולא נזכרו כלל במקורות א"י. ולא עוד אלא שאמרו שם: אמר ר' יוחנן וכו' על המזון שאכלנו הרי זה בור. ומאמר זה יתכן בשיטת בני בבל גרידא. 41 עיין לעיל הע' 33. ובבבלי הנ"ל בכ"י פריס (עיין דק"ס קל"ג ע"א הע' ד'): א"ר וכו' על המזון שאכלנו וכו', ושמא א"ר=אמר רב, ואמר ע"פ מנהג בני בבל. אבל בא"י הזכירו מזון בברכת הזימון.