תוספתא כפשוטה על ברכות א:ח
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 1:8
Open in the reader →136. ששוחין וכו'. הסדר שבנוסח שלנו מתאים לסדר שלנו בה"ה, כלומר, מתחילה: לשוח וכו' ואח"כ לפתוח בברוך וכו', עיין מש"ש. וכן נסדרו הברייתות גם בסוגיית הירושלמי כאן. ועיין מ"ש הרל"ג בפירושים לירושלמי ח"א עמ' 180, ודבריו צריכים תיקון לפי מ"ש לעיל. והברייתא שלנו נוספה למשנתנו פ"ה (בין מ"ד ומ"ה) בנוסחאות הרי"ף (וכן היה כבר ברי"ף לפני הרא"ה, עיי"ש עמ' ק') ובמשנת המאירי (עיי"ש 116 ע"א). ועיין דק"ס עמ' 185 הערה ר'.
2מודים וכו'. וכ"ה בירושלמי ובב"ר. ובבבלי: בהודאה תחלה וסוף. וברשב"א (ל"ד ב' ד"ה רבא כרע) ובתוספ' הרא"ש (שם) רצו להגיה את הברייתא שבבבלי ולמחוק משם "תחילה וסוף". וכבר העיר בקונטריס תפלת כל פה (שיח יצחק לחגיגה, ע"ט ע"ד) שכ"ה גם כאן ובירושלמי ובב"ר, ודוחק למחוק את כל הגירסאות.
337. השח וכו'. וכע"ז גם בירושלמי ובב"ר. ובבבלי: ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה. ובפי' תלמידי ר"י על הרי"ף (פ"ה סי' ק"ל) כתבו: "ומדקאמר בסוף כל ברכה וברכה למדו מקצת המפרשים (ר"י בתוספ' ל"א א' ד"ה ומוצאו ועוד) דדוקא בתחלת ברכה או בסוף ברכה אמרי שלא ישחה אבל באמצע הברכה שוחה וכו'. ברם גם בבבלי בכי"מ (עיין דק"ס שם) גורס: ואם בא לשחות בכל ברכה וברכה וכו'.
4מלמדין אותו וכו'. בשו"ת ר"א בן הר"מ סי' ס"ב (הוצ' רא"ח פריימן עמ' 64): כלומר מלמדין אותו שאינו צריך שמא טועה ומדמה שכך היא חובתו, ואינו חייב בזה וכו'. וכמובן שרבינו נדחק לפרש כן מפני שיטתו הכללית בעניין זה, עיין מ"ש נפתלי וידר במחברתו "השפעות אסלאמיות על הפולחן היהודי" עמ' 55, ומ"ש הרל"ג בפירושים ח"א עמ' 181. ועיין מ"ש להלן פ"ג ה"ו.