תוספתא כפשוטה על ברכות ב:טז
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 2:16
Open in the reader →151. כזית דגן וכו'. וכ"ה להלן בחגיגה ובירושלמי ובבבלי. ובד ובכי"ע הסרה המלה דגן. ובירושלמי (שבת פי"ט ה"ד, י"ז ע"ב ובמקבילה ביבמות פ"ח) נשאו ונתנו אם מותר להאכיל לקטן חליבה 17 כ"ה הגירסא בראשונים. ובכי"ל יבמות: חלובה, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 211, ויש להוסיף גם רמב"ן יבמות רפ"ח. של תרומה. ובר"ש חלה פ"א מ"ה: קנבקאות וכו' כעין עוגות של יונקי שדים שמחזירין לסולתה לעשות להם חליבה . ונראה מן הירושלמי שם שהיו מאכילין חליבה לקטן פחות מבן שמונה ימים. ולפ"ז אם יכול לאכול כזית חליבה אין פורשין מצואתו וכו', עד שיאכל כזית דגן ממש. ואמרו בסוכה הנ"ל: והוא שיכול לאוכלו בכדי אכילת פרס (של גדול). ועיין מ"ש להלן פ"ה הי"ח.
252. ומשל כלבים וכו'. וכ"ה בירושלמי. ובהוצ' שלנו בבבלי (כ"ה א') הוסיפו בברייתא זו גם צואת חזירים, אבל הוספה זו איננה בכתי"י, עיין דק"ס עמ' 124, הערה ט'. ועיין בגליון הש"ס בבבלי שם, במס' כלה רפ"ז, בסוף פרקי שירה, מנהיג בסופו קי"ט ע"א ותס"ר עמ' 16.
353. ושל מימי וכו'. וכ"ה להלן בתוספתא שבת פ"ג הי"ב. וכן בירושלמי: גרף אחד של רעי ואחד של מים. ובד: גרף של רעי ועביט של מי רגלים. וכ"ה בבבלי כאן, כ"ה ב', וביצה ל"ו ב' (נשמטה לפנינו, וישנה בראשונים, עיין תס"ר ח"א עמ' 123). וכאן ברור שפורש מהן אפילו הן ריקים, ודינם כבית הכסא שאין בו צואה. ובבבלי מפורש: ואעפ"י שאין בהן כלום. ועיין בראבי"ה ח"א סי' ס"ט, עמ' 49 ובהערה 1 שם.
4עמו בבית. ליתא בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ופירש ר' יונה בר"ג שהם עמו בבית מפני שהם ריקים, אי נמי למעוטי שהם חוץ לבית לפני הפתח, ואעפ"י שהוא רואה אותם, מפני שהבית רשות אחרת, וכשיטת הרא"ש בפ"ג סי' מ"ו.
554. המטה וכו'. ברור מן הסגנון כאן ובירושלמי שהדברים הולכים על גרף שהזכירו לעיל. אבל בבבלי מוכח שבגרף ועביט של מימי רגלים לא מהני נתינת מים. ועיין ראבי"ה הנ"ל ובהערה שם. ונראה שלא החזיקו גרף של חרס סמוך למיטה מפני שהוא מסריח, וסתם עביט שלפני המטה היה של נחושת (עיין בבלי כתובות פ"ב סע"ב). ואמרו באבות דר"ן פמ"א 18 לפי גירסת העיטור, הכשר בשר ש"א, הוצ' רמא"י ה' ע"ד, וכן בגליון שבלקוטים מה' אמרכל, הוצ' קורוניל כ"ז ע"ב. ועיין במשנת פרה פי"ב מ"ה. ולפנינו באבות דר"ן גירסא אחרת, עיין בהוצ' שכטר ס"ו ע"ב ובהערה ט"ז שם ובראבי"ה ח"ב פי' תל"א עמ' 91. שכלי נחושת אינו בולע, וכ"ה בירושלמי (מעשרות פ"א ה"ו מ"ט ע"ב ובמקבילות). ועביטים של נחושת היו שוטפים במים ולא נשארה בהם זוהמא, ולפיכך התירו לקרוא ק"ש אם נתנו בהם מים. ועיין בתוספ' כ"ה ב' ד"ה גרף ובב"י טאו"ח סי' פ"ז.
6ר' או' וכו'. צ"ל: ר' זכאי או' וכו', כמו שהוא בד, בכי"ע, בראבי"ה ובירושלמי ובבבלי. וכן בס' יחוסי תו"א ערך ר' זכאי (עמ' קכ"ד): ר' זכאי אומר רביעית, וברייתא זו בתוספתא דברכות.
757. כעשר אמות וכו'. בד: כעשר אמות וגרף של רעי מונח וכו', ומלשון זו משמע קצת שרשב"א חוזר לדברי הת"ק ואומר שבגרף לא מהני ד' אמות. אבל בשאר הנוסחאות, וכן בירושלמי ובבבלי חסרות המלים "וגרף של רעי".
8עד שיכסנו וכו'. וב"ה בכי"ע ובירושלמי. ובד: עד שיכניסנה וכו'. ובבבלי: עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה. ובראבי"ה סי' ס"ט, ח"א עמ' 49 הנ"ל: עד שיניחם תחת המטה או שיוציאם (ובחנם הגיה המו"ל של ס' ההשלמה את סדר הדברים שם בעמ' 19), או יניחם כלי בתוך כלי . 19 ר"א אפטוביצר מחק את "כלי" הראשון, וכתב (הע' 3): "הוספת רבינו". ונעלמו ממנו דברי רש"י במקומו שכתב: או שיניחם תחת המטה גרסינן, ולא גרסינן כלי בתוך כלי. הרי לך שלפני רש"י היתה כן הגירסא בגמרא, אלא שהגיה. ועיין מאירי בסוגיין מ"ב סע"ג (מן הספר). ועיין בלקוטים מרי"ץ גיאת לרח"צ טויבש עמ' 49 ובאהל מועד לר"ש ירונדי ח"א, נ"ד ע"א.