תוספתא כפשוטה על ברכות ב:ב

13. הקורא וכו'. רשב"א י"ג ב' ד"ה שמע, מאירי שם (ויש שם השמטה), שו"ת הרשב"א ח"א סוף סי' שד"מ, ועיין להלן.

2שיכוין וכו'. בהשלמה עמ' 6 (וממנו אצל שאר הראשונים) באר שכוונת הלב כאן היא כמשמעה, שיכוין לבו לשם (עיין אהל מועד לר"ש ירונדי כ' ע"א וברא"ה עמ' י"ט), ואינו עניין לכיוון לבו שבמשנתנו רפ"ב. ועיין בבלי שם י"ג א'.

35. האחרון וכו'. בירושלמי: בפרק שני יצא. והיא היא, שהרי כבר אמרנו לעיל בריש פירקין שבק"ש של ערבית אנן קיימין בתוספתא, ובזמן התנאים עדיין לא קראו בא"י בלילה יותר משתי פרשיות, עיין מ"ש לעיל פ"א רה"י. ובבבלי: כיון שכיוון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך. והסיקו הרשב"א והמאירי הנ"ל שמלשון התוספתא משמע שאם לא כיוון בפרק ראשון לא יצא אפילו בדיעבד, עיי"ש.