תוספתא כפשוטה על ברכות ג:יא

152. שבת שחלה וכו'. וכ"ה בכי"ע, ובד יש כאן השמטה. ועל דיוק לשון התנא ששנה כאן "שבת שחלה להיות בר"ח" ולהלן (הי"ג) אמר להפך "יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת וכו' יו"ט שחל להיות בשבת", עיין מ"ש מהריק"ש בתולדות יעקב לביצה במקומו בשם "יש מי שכתב". וכן הביא במהרש"א שם בשם תוספ' ישנים. ועיין בדברי מהריק"ש שם ובחי' מס' יו"ט לר"י אבוהב ולהר"י גאלאנטי במקומו.

253. בשחרית וכו'. וכן לא נזכרה ערבית גם בכי"ע. אבל בבבלי: ערבית ושחרית וכו'. וכבר העירו הראשונים לביצה (הרא"ה, המאירי ובשטמ"ק) שם שהסיום להלן "מחזירין" אינו עונה על תפלת ערבית. ועיין מ"ש לעיל ה"י ד"ה בשחרית. אבל בראבי"ה ה' עירובין סי' שפ"ב (ח"א עמ' 411): ויש שאומר דילמא האי מחזירין לא קאי אלא אמנחה ושחרית. ולא נהירא לי.

3קדושת היום וכו'. בכי"ע: ואומ' מעין המאורע בעבודה . וכ"ה בבבלי (המאורע) הנ"ל. והנכון כבכי"ו, אלא שצ"ל: בעבודה (במקום: באמצע), כגי' כי"ע והבבלי. וכן תוקן בגליון כי"ו בכ"י מאוחר. ועיין מ"ש לעיל ה"ח וה"י.

454. בהודייה. כבר ראינו לעיל בה"י שלר"א אומר יעלה ויבוא בהודאה אף בר"ח וחוה"מ שלא חלו בשבת, עיין מש"ש. ועיין ברש"י ובמאירי בביצה שם. ובתולדות יעקב למהריק"ש כתב על דברי רש"י: "אינו שיאמר נוסחת יעלה ויבא , אלא שיאמר כמו שאומר על הנסים בחנוכה". וכוונת הרב ברורה שלר' אליעזר אומר נוסח אחר המתקשר עם ברכת ההודאה שבשמונה עשרה. וכן שער מדעתו הרל"ג בפירושים לירושלמי ח"ג עמ' 311, עיי"ש דברים מחוכמים מאד. וברש"ש ביצה שם העיר שר"א לשיטתיה שסובר (משנתנו כאן פ"ה מ"ב) שאף הבדלה אומר בהודאה. ועיין מ"ש הרל"ג שם עמ' 311 ועמ' 313. ור"א סובר שמודה על הדעה בהודאה כשם שהוא מודה על התורה בהודאה שבברכת המזון. ויש להוסיף על דברי החכמים הנ"ל, אף את שיטת ר"א בברייתא שבבבלי מ"ח ב', וכ"ה שם: ובשבת 34 כבר צויין לעיל הע' 26 (עיי"ש בגוף פירושנו) שבה"ג גרס כאן: בשבת ובחדשים ובימים טובים. מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. ר' אליעזר אומר רצה לאומרה בנחמה אומרה, בברכת הארץ אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה אומרה. 35 עיין דק"ס עמ' 256, הערה ד', שהביא גירסא אחרת. וגירסא שלישית נמצאת במחז"ו עמ' 33 ואילך. אבל הנכון כלפנינו, וכ"ה בתשה"ג קהלת שלמה סי' נ"ז עמ' צ', באו"ז ח"א סי' קצ"ט. ברשב"א ובתוספ' הרא"ש במקומו. ובצל"ח נתקשה למה אינו אומרה לר"א בברכה ראשונה. ולפי דברינו הנ"ל ר' אליעזר לשיטתיה שיכול לומר קדושת היום בהודאה, וכנגדה בברכת המזון היא ברכה שניה או הטוב והמטיב. ומ"מ מודה שיכול לאומרה גם בנחמה, מפני שנוסח הברכה עולה יפה עם ברכת נחם ועם חתימתה, עיין ברי"ף במקומו ובראבי"ה ח"א סי' קכ"ט עמ' 116 ובראשונים שציין אפטוביצר בהע' 15 שם. ברם עלינו להניח שלר"א משתנה נוסח קדושת היום לפי מקומה בברכה, ואם אומרה בברכת הארץ הוא אומר: על התורה ועל יום פלוני הקדוש הזה וכו' מעין הנוסח שבברכת ההפטרה, עיין מס' סופרים פי"ג הי"ג, עמ' 248. ואם אומרה בברכת הטוב והמטיב שאין לה חתימה צריך לחתום בה כדרך שהוא חותם בקד' היום לשיטת החכמים אם לא הזכירה במקומה. וכן נמצא באמת בנוסח של ברה"מ בקטעים מן הגניזה (ידיעות המכון לחק"ה העברית ח"ה עמ' נ"ז) בברכת הטוב והמטיב: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכולכם ברוכים. ברוך אתה ה' מקדש ישראל 36 נוסח א"י, עיין מ"ש להלן סהי"ג, ובהערה 47 שם. ואת יום השבת. ונראה מכאן שהיו מקומות בא"י שנהגו כר' אליעזר, ועיין מ"ש לעיל הערה 27. וכן פסקו כמה מאמוראי א"י (ירוש' ברכות פ"ה, ה"ב ט' ע"ב. ועיין גם בבבלי נדה ח' א') שהלכה כר"א בהבדלה שאומרה בהודאה. ובירושלמי (כאן ספ"ז י"א ע"ד) אמרו: ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר של חנוכה בארץ וקילסו אותו. ומשמע קצת שבמקומו לא היו נוהגים להזכיר חנוכה בארץ. 37 ועיין בידיעות המכון לחקה"ש העברית ח"ה עמ' ע"ח ועמ' פ"ב. אבל לא מצאנו מי שפסק כר"א בתפילה, וכן הדין נותן שהרי קדושת היום עיקרה בעבודה, עיין מ"ש לעיל בה"ח.

5מחזירין אותו. וכ"ה בד. ובכי"ע בטעות. אין מחזירין וכו'.