תוספתא כפשוטה על ברכות ד:יג

139. אורז ויין וכו'. במאירי מ"ד א', 151 ע"א: "וכן כתבו (כלומר, רש"י) בתשובת שאלה 16 עיין שבה"ל השלם, סדר ברכות סוף סי' קמ"ג, נ"ו ע"ב. תשובה זו לא נכנסה לקובץ של שו"ת רש"י שנדפס מחדש. על מי ששרה פתו ביין שאינו מברך אלא על הפת, אפי' היה אוכל להשקיט צמאו שמתיירא משתיית היין. 17 עיין שירי כנה"ג או"ח סי' קס"ח, ס"ק י"א. ועיין במגן אברהם ובמחצית השקל שם שכיוון לדעת המאירי. ואף בתוספת' אמרו הביאו לפניו אורז ויין, שהיה דרכם למתק פת [האורז] ביין, מברך על האורז ופוטר את היין. כלומ' אעפ"י שברכת היין חשובה יותר, הואיל ופת האורז עיקר וכו' ". ומכאן נראה שהמאירי פירש את הברייתא בשרה את פת האורז ביין. ברם בירושלמי (מע"ש פ"ב, ה"א, נ"ג ע"ב ובמקבילות): "מניין שהשתייה בכלל אכילה וכו'? מן הכא, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך. 18 הכוונה לסוף הפסוק: ביין וכו', ומכאן ששתיית יין נקראת אכילה. מה נן קיימין אם בנותן טעם יין בתבשיל. והלא טעם בפגם הוא וכו', תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה. כל הטפל לאכילה כאכילה". ומכאן שהיו אוכלין מעדני אורז ("אורזנייה") ושותין יין אחריו, 19 שהרי כן מוכח מן הלשון "הטפל לאכילה" (עיין במשנתנו פ"ו מ"ז), מה שאין כן בנותן יין לתוך האורז, שיש כן אכילה ממש, כמו בנותן יין לתבשיל, שהזכיר הירושלמי לעיל, שלא נתן בו טעם של "טפל לאכילה", ועיין בבבות הבאות, ובטאו"ח ריש סי' רי"ב ובב"י שם ד"ה ומ"ש כגון שאכל דג מליח. והיין היה טפל לאורז, מפני שעיקר השתייה באה כדי לבטל את מתיקות האורז, ומשום כך אף כאן מברך על האורז ופוטר את היין, כדין משנתנו (פ"ו מ"ז). ועיין בח"ד שפירש כן מדעתו, ולא הביא את הירושלמי.

2צנון ונובלות וכו'. וכ"ה במאירי הנ"ל. ובמשנתנו (פ"ו מ"ג) אמרו: ועל הנובלות וכו' אומר שהכל. ובבבלי (מ' ב') נחלקו במהותן ר' אילעי ור' זירא. ומסקנת התלמוד היא שנובלות סתם הן בושלי בומרא. ופירש"י שרופי חמה. ובר"ש (דמאי פ"א מ"א): בושלי כומרא. כלומר מניחין אותן באילן להצטמק, מלשון עורנו כתנור נכמרו . ועיין בירושלמי שם ובמה"פ שם סד"ה ר' יוחנן. ובפיה"מ להר"מ פירש שהן פירות שנפלו קודם שנתבשלו, והוא נובע מפי' רב האי. 20 עיין תשה"ג אסף (מק"נ, ירושלים תש"ב), עמ' 178. ועיין מורה נבוכים ח"ב פל"ו. וכן משמע בירושלמי ברכות למשנתנו הנ"ל. ואף פירוש זה מתאים לבושלי כומרא, מפני שהנושרות לפני בישולן היו נכמרות באדמה עד שיתבשלו היטב. 21 עיין ערוך ערך כמר, ובפי' ר"י קרא לאיכה פ"ה, י', בסה"ז לדוד קויפמן עמ' 26. ועיין במלונו של בן יהודה ערך נבלת עמ' 3491, הערה 2. ועיין להלן שביעית פ"ד שו' 68 ומש"ש. וקרוב לוודאי שנובלות הן הפירות שהיונים קראו להם δρυπεπεῖς או δρυπετεῖς, כלומר פירות שנתבשלו יותר מדאי, עד כדי נשירה מן האילן. 22 עיין במלונות ללשון יון בערכים הנ"ל. ואף בה היו מקורות עתיקים שפירשוה: פרי שנשר כשהוא בוסר, עיין בבעיות של שווייגהויזר לאתינאיוס ח"א עמ' 376 ואילך. והיא היא, מפני שפירות הללו נכמרים אח"כ באדמה, ומתבשלים ומתכווצים יותר מדאי, עיין באתינאיוס, חכמי המשתה, ס"ב 56ᶜ; ס"ד 133ᵃ. ובאמת שני הסוגים נקראים נובלות, עיין מ"ש להלן דמאי פ"א הע' 4. ברם אצל היונים סתם נובלות בלי שם לואי הן זיתים נובלות. 23 עיין בספרו של אתינאיוס הנ"ל ס"ב 56ᵈ (ואצל שווייגהויזר הנ"ל עמ' 376). וראה תולדות הטבע של פליניאוס סט"ו פ"ג, 11. וברשימה אחת של מאכלים 24 אתינאיוס הנ"ל ס"ב, 57ᵃ. נזכרו יחד: "צנון, נובלות [של זית]". ולפיכך אפשר שאף בברייתא שלנו צנון ונובלות, הן נובלות של זית שבאו יחד עם צנון בסעודת כיסנין, וחשבו את הצנון לעיקר ואת נובלות הזית לטפל. וכן בבבלי (מ"א א'): היו לפניו צנון וזית, מברך על הצנון ופוטר את הזית וכו', עיי"ש. וזו היא הברייתא שלפנינו כאן. אבל עיין בבבלי ב"ב קמ"ו רע"ב וברשב"ם שם.