תוספתא כפשוטה על ברכות ד:יח
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 4:18
Open in the reader →175. בארבעה זקנים וכו'. נ"ל שמכאן עד "להם לבדם נתנה הארץ וגו'" הוא מאמר המוסגר של המסדר, שהביא עובדא מעין זו ממקור אחר. ובמדרש הלל (ביה"מ של יעללינעק ח"ה עמ' 95): מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין ועוסקין בתורה בדבר זה, ואלו הן אלעזר בן מתיה וחנינא בן חכינאי ושמעון התימני ושמעון בן (זומא) [עזאי] 31 עיין ירושלמי שקלים פ"ה ה"א, מ"ח ע"ד, ובבלי סנהדרין י"ז ב'. אמרו מאי זה זכות נטל יהודה המלכות ענה הראשון ואמר וכו' ענה השני ואמר וכו' ענה בן עזאי ואמר וכו' ענה השלישי ואמר וכו' ענה בן עזאי ואמר וכו' ענה הרביעי ואמר וכו' ענה בן עזאי ואמר וכו'. ואנו רואים מכאן שזקנים הללו התווכחו באותן השאלות של ר' טרפון ותלמידיו, ולפיכך הכניסן המסדר לכאן.
277. ר' עקיבא וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: במה ששנה להם ר' טרפון. אמר להן ר' עקיבא מפני מה וכו'. ובמאיר איוב לר"מ עראמה פט"ו (ד"ו מ"ו ע"א, וכ"ה גם בד"ר שנדפס בשלוניקי לפני הדפסת התוספתא): וכן נמצא בתוספתא מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים בבית שער של ר' יהושע. אמר להם ר' עקיבא מפני מה זכה יהודה למלכות וכו'. וכנראה שהיתה לפניו גירסת ד' אלא שקיצר.
378. מעצמן וכו'. כלומר, שלא יהודה בלבד נטל שכר על ההודייה אלא גם ראובן כן, עיין בפירש"י סוטה ז' ב', ובתוספ' הרא"ש (=תוספ' שנץ שם), ומ"ש בתשלום תוספתא עמ' 18. ועיין בב"ר פנ"ז, ד', עמ' 615, ובפירוש שם. ובזה נגמר המאמר המוסגר. 32 ועיין ירוש' מגילה פ"ד רהי"א, ע"ה ע"ג, סוטה פ"א ה"ד, ט"ז ע"ד, בבלי שם י' ב', במ"ר פי"ג, ד', שמו"ר פ"ל, י"ט.
479. אמ' להם וכו'. נ"ל שהוא חוזר כאן לדברי ר"ט, עיין מ"ש לעיל. וכן יוצא מן המכילתא בשלח הנ"ל וממדרש תהלים פע"ו, ב'. 33 אלא ששם נתחלפו דברי ר"ט בדברי תלמידיו, ולהפך. אבל בהגהות כת"י שברשותי תוקן כמסורת המכילתא. עיין מ"ש על ההגהות הללו בקרית ספר שי"ג, עמ' 105.
581. בצע וגו'. לפי מסורת זו שבחו את יהודה על הפשרה שעשה עם אחיו. ועיין גם פסיקתא רבתי פ"י, הוצ' רמא"ש מ' ע"ב; תנחומא כי תשא ב'. ולפ"ז אמרו שיהודה ראוי למלכות מפני שעשה פשרה (עיין יד רמה סנהדרין ו' ב'), ומשובח הוא המלך שעושה פשרה שהרי כן נהג גם דוד המלך. עיין להלן סנהדרין פ"א ה"ג, ובבלי שם ו' ב'.
6להצלה וכו'. כלומר, חוזר לשורש דבריו: וכי נותנין שכר על העבירה, ואעפ"י שיהודה חזר ותקן קצת בפשרה שלו, מ"מ דייה להצלה וכו', עיין ספרי האזינו פי' שמ"ז עמ' 404.
783. עבדך וכו'. כלומר, שלא הציע לו ליוסף ערבים אחרים אלא הציע את עצמו, ולא העדיף את עצמו על השאר, ולא עוד אלא שהשפיל את עצמו לפני אחיו הקטן בשביל אחיו הקטן (עיין פסיקתא רבתי פ"ז, הוצ' רמא"ש כ"ז ע"ב ובבמ"ר פי"ג, ג'), ואדם כזה בוודאי ראוי למלוכה. והביא ראייה משאול.
8אף שאול וכו'. ילקוט שמואל רמז ק"ח בשם תוספתא דברכות.
984. שקל וכו'. בילקוט שמואל: "שקל עבדו כיוצא בו". ואדם שעבדו שקול אצלו כמותו, בוודאי ימסור את עצמו על הכלל, וראוי למלוכה. ועיין פסיקתא דר"כ, החודש, מ"ד סע"א; פסיקתא רבתי שם, הוצ' רמא"ש ס"ח ע"א; במ"ר פי"א, ג'.
1086. לבני. כלומר, הדגיש שאעפ"י שידאג גם לעבד, אבל יצטער ביחוד על הבן.
11כשהוא בורח וכו'. הדגיש שענוה זאת היתה בו רק לפני שנכנס לשררה (עיין אבות דר"ן נו"א פ"י, נו"ב פ"כ, כ"ב ע"א), ולפיכך זכה לשררה, עיין תנחומא פרש' ויקרא סי' ג', הוצ' בובר סי' ד'.
1288. ערבותו. במכילתא (לפי כת"י מדרש חכמים): ערב הוא וסופו לצאת, ולישנא קטיעא הוא. ופירושו, שאין כאן ענוה, שהרי לכתחילה חייב יהודה את עצמו, וערב בגופו בשביל בנימין.
13מפני מה וכו'. לכאן כיוון במכירי תלים ס"ט, י"א, סוף עמ' 340.
1490. אני ארד וכו'. וכ"ה במקבילה שבמכילתא (סוף עמ' 106) לפי כ"י א'. אבל בד: זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד . וכ"ה במכילתא דרשב"י (אפשטין, עמ' 64). וכן בכי"ע: אני יורד תחילה וכו' אני יורד תחילה. ומסורת זו שכל אחד רצה לרדת היא בשיטת ר"מ במכילתא בשלח רפ"ה, עמ' 104, ובבלי סוטה ל"ו סע"ב. ובכל מקום שהלכו בשיטת ר"מ הזכירו אף את בנימין. 34 עיין במסה"ת, ובמדרש תלים פע"ו ב' (ובהוצ' בובר קע"א ע"א, הערה י"א. ובובר הוריד את הנוסחא למטה נגד כל כתה"י והדפוסים); שם פקי"ד, ח'; פרקי דר"א פמ"ב הוצ' הרד"ל צ"ט ע"א. ועיין במדרש הלל (ביה"מ של יעללינעק ח"ה) עמ' 95, אבל הנוסחא שם מבולבלת. ברם לדעת ר' יהודה (במכילתא ובבבלי הנ"ל) כל אחד אומר אין אני יורד תחלה לים, 35 וכצ"ל במכילתא דרשב"י (הוצ' אפשטין, עמ' 63): אני (=איני) יורד, כפי שמוכח מן העניין שם. ועיין גם באבות דר"ן נו"א, רפל"ד; נו"ב רפל"ח; ספרי דברים פיס' א', סוף עמ' 4 ובהערות ר"א פינקלשטין שם; שמו"ר פכ"ד, א'. ובנימין לא נזכר כלל. וכן במקבילה שבמכילתא (סוף עמ' 106), לפי רוב כתה"י: זה אומר איני יורד תחלה וכו'. ובדב"ר (הוצאה שלי, עמ' 6): זה אומר איני יורד וזה אומר איני יורד וכו'. ושמא גם לפנינו כאן (כגי' ד' וכי"ע) צריך לנקד: אֵני (עיין אפשטין מבוא לנוה"מ, עמ' 496 ואילך) יורד וכו'. וכן הגיה הגר"א: איני יורד וכו'.
1591. וירד תחלה וכו'. והקופץ לסכנה תחילה ומראה דוגמא לאחרים, ומקדש שם שמים בוודאי ראוי למלכות. ובמכילתא מסיים: והודו לו הזקנים לר' טרפון.