תוספתא כפשוטה על ברכות ד:יט
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 4:19
Open in the reader →195. את הכלה וכו'. וכ"ה בכי"ע, אבל בד: עקרו להביא את החתן ואת הכלה, והוא תיקון ע"פ הבבלי (פסחים ק"א ב') ששנו שם: בני חבורה שהיו מסובין לשתות יין 36 כגירסא שמחק אותה הרשב"ם. עיין בסמ"ג עשין כ"ז, ה' ברכות שבסעודה, קי"ב ע"א, ועוד. ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה וכו'. והעיקר כלפנינו, מפני שבא"י נהגו להוציא את הכלה מחופתה ביום הראשון לסעודת נישואין, 37 בירושלמי מגילה פ"ד ה"ד, ע"ה סע"א: תני אומרים ברכת חתנים כל שבעה. ר' ירמיה סבר מימר מפקין כלתה כל שבעה. ואעפ"י שהמסקנא היא שאין מוציאין את הכלה כל שבעה, אבל ביום הראשון היו מוציאין אותה. והחתן וכל המסובין היו יוצאים לקראתה. ולפ"ז נראה שהתחילו כבר בסעודה גמורה, ובדברים שטעונים ברכה לאחריהם. עיין בבבלי הנ"ל, וברש"י וברשב"ם שם. ועיין בבעל המאור ובמאירי שם.
296. למפרע. כלומר, ברה"מ על מה שאכלו, ואפילו הפליגו, שהרי אין כאן היסח הדעת, שכל עצמן לא הפליגו אלא כדי להביא את הכלה לסעודה. ואת מקומם לא עקרו שהרי הניחו שם זקן או חולה, ומוכח שכוונתם היתה לחזור למקום שעקרו משם.
397. למפרע וכו'. כלומר, ברה"מ על מה שאכלו מקודם, דמכיוון שעקרו כולם ולא הניחו אדם במקום הראשון, הרי אין הוכחה שיאכלו דווקא במקום הראשון, ולפיכך צריכים לברך מתחילה ברה"מ על מה שאכלו מקודם, ולברך אח"כ מחדש ברכת המוציא. ולפ"ז עיקר הברכה הוא מחמת שינוי מקום. ובתוספות (פסחים שם וחולין פ"ו ב') פירשו שעצה טובה קמ"ל שיברכו ברה"מ לפני שיעקרו, שמא יפסיקו הרבה עד שירעבו, אבל בדיעבד, אם חזרו לפני שרעבו, אינן צריכין לברך ברה"מ, אלא מברכין ברכת המוציא גרידא. ולהלן נראה שהגאונים חולקים.