תוספתא כפשוטה על ברכות ד:ב

14. דבש וכו'. רשב"א ל"ח א' ד"ה דבש. ובבבלי שם: ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו. ועיין מ"ש ע"ז להלן.

2ספווניות. ברשב"א הנ"ל: סתוניות, ועיין בשנו"ס. והן סתוניות הן ספווניות, 2 עיין להלן שביעית פ"ז הט"ו ובשנו"ס שם; משנה שם פ"ט מ"ד; תרומות פי"א מ"ב ומ"ג ובמלא"ש שם. בבלי כאן ל"ח א' וחולין ק"כ ב' ועוד. והכוונה לענבים (ולתאנים) שנשארות בסתיו, אחרי סוף העונה (סיפות). ורוב המפרשים (לנדרים נ"ג א') פירשו שסתווניות עצמן אינן נאכלות, וחומצן ראוי לאכילה. ופירוש זה קשה שהרי שנינו בתרומות (פי"א מ"ג): אין עושין תמרין דבש וכו' ולא סתוניות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותן מבריתן. ואם אין הסתווניות ראויות לאכילה, הרי אין כאן שינוי מברייתן, ודרכן לכך. ולולא דברי רבותינו היה נראה לפרש שסתווניות נאכלות כמו שהן (עיין בתוספות נדרים נ"ג א' סד"ה נדר בו, ובפירוש הירושלמי למשנה שם: הנודר מן הענבים), והמיץ שלהן חמוץ מתחילתו (ואינו בא מיין), וכן משמע מפי' הערוך ערך סתו, ומשמיעה לנו הברייתא שמברכין עליו, עיין מ"ש להלן.

35. כדרך וכו'. הברכה על מוריס ברורה, שהרי אין בו אלא שומן דגים, מלח, שמן ויין, ובוודאי מברכים על תערובת זו שהכל נהיה בדברו. והרשב"א הנ"ל הוכיח מכאן (נגד מסקנתו מדברי הראב"ד. ועיין גם בהגהות אשרי פ"ו סי' י"ב) שמברך שהכל גם על יין תפוחים. וכן משמע מפשטות לשון התוספתא שמברך שהכל אפילו על דבש תמרים שזב כדרכו, בלי שום תערובת. ועיין ברשב"א הנ"ל מ"ש על שיטת רב האי בשם קצת רבוואתא (בה"ג ד"ו ח' ע"א; ד"ב עמ' 59. ועיין גם בתוספ' ל"ח א' ד"ה האי). ברם לשון התוספתא קשה, ולמה לא אמרו מפורש שמברך שהכל על המינים הללו. ולא עוד אלא שלפירוש רבותינו עלינו להניח שמר בר רב אשי (עיין מ"ש לעיל ד"ה דבש) לא ידע מתוספתא זו, ואף הגאונים לא הכירוה. ולולא דברי רבינו הייתי מפרש שאין מדברים כאן בברכת שהכל כלל, אלא הברייתא מלמדת אותנו שאין אוכלין אותם בלי ברכה. ואעפ"י שכולם נשתנו לגריעותא (עיין מ"ש לעיל) מ"מ אינם מין קללה אפילו לר' יהודה (עיין במשנתנו פ"ו מ"ג), ודינם כמורייס שאף הוא אינו אלא ציר דגים בעיקרו. 3 והברייתא נקטה בדוגמאות של משנת נדרים פ"ו, עיי"ש במ"ד, מ"ח ומ"ט. והבבא שלנו דבוקה לה"א, ומשמיעה אותנו שגם ממינים הללו אסור לטעום בלי ברכה, אבל טיב הברכה לא נזכר כאן כלל.