תוספתא כפשוטה על ברכות ד:ה
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 4:5
Open in the reader →113. את התאנים וכו'. זהו שבחו של מקום, שאפילו חטה ואפילו תאנה לא דמיא כל אחת לחברתה, עיין ירושלמי סנהדרין ספ"ד, כ"ב ע"ג. ועיין ירושלמי פסחים פ"י ה"ו, ל"ז ע"ד (לעניין ברכת הזמן).
214. ר' יוסי וכו'. וכ"ה הסדר גם בבבלי. ולפי פשוטו משמע שדברי ר' יוסי דבוקים לדברי ר"מ. אלא שמתחילה רצו לפרש בבבלי (מ' ב') שדברי ר' יוסי כוללים אף שינוי של ברכת המוציא ובורא פרי הגפן לברכת שהכל. והסיקו שם שכוונת ר' יוסי היא דווקא לשינוי מעין הנוסח שהזכיר ר"מ. ובירושלמי הקדימו דברי ר' יוסי לדברי ר"מ. ולכאורה משמע משם שר' יוסי מפרש את משנתנו (וכפי' המפרשים בירושלמי), אבל אין שום הכרח להוציא את הדברים מידי פשוטם. ומסתבר שהירושלמי העתיק את הברייתא שלנו בשינוי סדר, ואף שם הפירוש הוא כמו שהסיקו בבבלי.
315. ושינה וכו'. כ"ה הגירסא בכל הנוסחאות כאן ובכת"י פ"מ (עיין במה"פ פ"ו ה"ב, ד"ה כל. ובדפוס היה לו נוסח משובש). ובבבלי לא הובאו דברי ר' יהודה. ובירושלמי גורס: ולא שינה ברכתו לא יצא. וקשה מאד להגיה את כל נוסחאות התוספתא, כמו שעשו המפרשים. ומסתבר שהכוונה לשינוי כל המאכלים מברייתן, ולר' יהודה מזכיר בברכה את שם המאכל כפי שקוראים לו בני אדם אחרי השינוי, וכשיטת התוספתא לעיל רה"ד שמברך על מיני תרגימא: בורא מיני כיסנין, עיין מש"ש. והוא הדין שמברך לכתחילה כן, ולא אמר ר' יהודה "יצא" אלא אגב דברי ר' יוסי ששנה "לא יצא", וכרגיל במשנה ובתוספתא. ובירושלמי הרחיקו יותר ואמרו שאפילו בדיעבד לא יצא לר' יהודה אם לא שינה את ברכתו לשם המאכל אחרי שינויו. ועיין בפי' הרש"ס לירושלמי שם. ולפי פירושנו בתוספתא אין שיטת ר' יהודה תלויה במחלוקת ר"מ ור' יוסי, ור' יהודה אינו מדבר בשינוי מטבע שטבעו חכמים, ולפיכך לא העתיקו את דבריו בבבלי (מ' ב'), מפני שאינם עניין כלל למחלוקת רב הונא ור' יוחנן שם.