עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתוספתא כפשוטה על ברכות

תוספתא כפשוטה על ברכות ד:ט

תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 4:9

Open in the reader →

131. פורסין מטפחת וכו'. וכ"ה גם באיכ"ר הנ"ל. אבל בבבלי (ב"ב צ"ג ב'): מפה פרוסה על גבי הפתח וכו'. וכן באיכ"ר הוצ' בובר, עמ' 142: היה תולה מפה על פתחו, כל זמן שהיה מפה פרוסה וכו'. וברשב"ם ב"ב שם פירש שהמפה שמשה סימן לאורחים "שידעו כי שם יאכלו, וילכו שם לאכול". ומשמע מלשונו שבאורחים עניים בלתי קרואים עסיקינן. ולולא דבריו היה נראה שבאורחים קרואים ומוזמנים שאחרו לבוא העניין מדבר, עיין מ"ש לעיל. וכבר אמרו ביקירי ירושלים (איכ"ר שם) שלא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שהיה נקרא (ולפי מסורת אחרת: נקרא ונשנה), ואין אחד מהם נכנס לסעודה אלא א"כ יודע מי מיסב עמו (שם וסנהדרין כ"ג א' ועיין מכילתא משפטים פ"כ עמ' 322). ולפ"ז היתה רשימת המוזמנים מוכנה מראש, ואורחים בלתי קרואים לא באו לסעודה אלא ע"פ טעות (כמו במעשה קמצא ובר קמצא). ואשר למפה שהיתה פרוסה על גבי הפתח. יתכן שזו היתה המפה שבני ירושלים היו מציירין עליה את המאכלים. וכן אמרו באיכ"ר שם: בשעה שאחד מהם עושה סעודה היה צר כל מיני סעודה במפה מפני האיסטנסין, שלא יאכל אחד מהם דבר שיינזק. וכן בירוש' ע"ז פ"ג ה"א, מ"ב ע"ג: למלך שעשה סעודה וצר כל מיני סעודה במפה. 14 וכן בסעודתו של טרימלכיון (פיטרוניוס, סטיריקון רפ"א) הביאו מקודם מפה מצויירת במחזה ציד, ואח"כ הביאו לאכילה חזיר בר. ולפ"ז כשסילקו את המפה הודיעו שכבר נבחרו המאכלים ע"י האורחים, ואין מקום לאורחים חדשים. וכ"ז היה מנהג יקירי ירושלים שנהגו סלסול בעצמם. ועיין בפרישה טוא"ח סוף סי' ק"ע. וכן צריך לפרש מ"ש במדרש שם (הוצ' בובר עמ' 141): בשעה שהיה אחד מהם נזמן לסעודה היה הופך אונקלי שלו השמאלית, שאם יבוא אחר לזמנו היה יודע שהוא מזומן לסעודה ולא יטעיננו טענת חנם. וכבר פירש לנכון רי"ן אפשטיין (תרביץ ש"ה עמ' 271) שפירושו שהיה הופך את זרועו השמאלי, כלומר את שרוולו השמאלי, כדי שיכירו שהוא מוזמן לסעודה. (בד"א רבה פ"ח שהביא אפשטיין שם צ"ל: לניכלא, ונתחברו "ני" ויצא: לטכלא, ושוב תקנו: לטבלא, וכפי' של אפשטיין שם). ובפירוש הדברים נ"ל, שגם זה היה סימן סימבולי. שהרי ידוע לנו מן הציורים העתיקים ומן המקורות שהיו נוהגים בהסיבה להשען בזרוע השמאלית (עיין גם פסחים ק"ח א') על הכר, והיד הימינה בלבד היתה פנויה. והיונים כשדברו בלשון גבוהה אמרו: סעדנו על הזרוע, 15 וכ"ה אצל לוקיאנוס (ἐπ᾽ ἀγκῶνος ἐδειπνοῦμεν :(Lexiph. 6) . כלומר, השתתפנו במסיבה. ולפ"ז היתה הפיכת השרוול השמאלי משמש סימן שהזרוע השמאלי כבר תפוס.