תוספתא כפשוטה על ברכות ה:יז

134. פטורין ואין מוציאין וכו'. וכ"ה גם בד. אבל במאירי ברכות הנ"ל מעתיק מכאן: חייבי' ואין מוציאין וכו'. ברם אין ספק שזהו "תיקון חכמים", שכן כותב רבינו במגילה (ה' ע"ב מן הספר) על התוספתא מגילה: ומה שאמרו בברייתא נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן נראה להם ששיבוש נפל בברייתא ע"י סופרים, שאם פטורין מה הוצרך לומר שאין מוציאין, אלא כך הוא הוא הענין חייבין ואין מוציאין, ועיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 231 ואילך. וקרוב בעיני שהגירסא הנכונה היא בכי"ע: נשים ועבדים וקטנים אין מוציאין וכו'. וכ"ה גם בראבי"ה ח"א עמ' 37, וכן היתה הגירסא לפני התוספ' ותוספ' הרא"ש סוכה ל"ח א' עיי"ש. ומסתבר שאין כאן תיקון מגיה, שהמגיהים היו מתקנים ע"פ המשנה (פ"ג מ"ג): חייבים, ולא היו מוחקים לגמרי את המלה "פטורין". וכנראה שכל הבבות הנ"ל לא באו לכאן אלא מפני ברייתא זו, שהיא נשנית כהוספה לפ"ז מ"ב: נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. והנה במשנתנו (פ"ג מ"ג) נשנה בפירוש שנשים עבדים וקטנים חייבים בברה"מ, (ועיין גם במס' סופרים פי"ה ה"ה, הוצ' היגר עמ' 316) ובירושלמי שם משמע שנשים חייבות מדאורייתא, ובבבלי (כ' ב') נסתפקו בדבר עיי"ש. אבל מסקנת רוב הפוסקים שגם שיטת הבבלי היא שנשים חייבות בברה"מ מדאורייתא, ולכה"פ מידי ספק דאורייתא לא יצאו, עיין מ"ש בבאורי לה' הירושלמי להר"מ עמ' ל' אות ק'. ולפ"ז הוסיפה התוספתא כאן שנשים ועבדים אעפ"י שהם חייבים בברה"מ אין מוציאין את הרבים , ולאו דווקא בברכת הזימון, 37 עיין בתוספ' ערכין ג' א' ד"ה מזמנות. ובאו"ש פ"ה מה' ברכות ה"ז נדחק ליישב את הגירסא המשובשת שבדפוסים. אלא אפי' בברכת המזון, מפני שזילא בה מילתא שאשה ועבד יוציאו את הרבים. ובשעה שמברכים בזימון (שהם רבים. ועיין גם בירושלמי פ"ז ה"א, י"א ע"ב: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים), אין האשה מוציאה את הרבים לא בברכת הזימון ולא בברה"מ, וכבאור התוספות בסוכה ל"ח סע"א, עיי"ש. ואע"ג שבבבלי כאן (כ' ב') שאלו: נשים בברה"מ דאוריתא או דרבנן למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן וכו', אין המלה "רבים" בדקדוק מוחלט אלא באשגרה מכמה מקומות אחרים (עיין במלא"ש ר"ה ספ"ג). אבל בתוספתא כאן היא בדקדוק גמור ו"רבים" דווקא. ועיין אוה"ג 1, סוף עמ' 49. ועיין להלן.

235. לאביו. כבר שאלו ע"ז בירושלמי: ניחא אשה מברכת לבעלה, ועבד מברך לרבו, קטן לאביו? לא כן א"ר אחא וכו' כל שאמרו בקטן כדי לחנכו. תיפתר בעונה אחריהן אמן (בירוש' ר"ה חסרה המלה אמן, וכן לא גרסוה כמה מן הראשונים, עיין אהצו"י כאן עמ' 80. ועיין מאירי כאן כ' ע"ב, 87 ע"ב, שיישב גם את הגירסא שלפנינו). ועיין בבלי כ' ב', ומ"ש בפירושי לה' הירושלמי עמ' ל' אות ק'.