תוספתא כפשוטה על ברכות ה:ה
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 5:5
Open in the reader →113. של ראשונה וכו'. בירושלמי תענית: הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה, והשיני לו למטה ממנו. ובבבלי כאן (כגי' ב"נ וכי"פ): לאו פרסאי ידענא ולאו בבלאה ידענא, מתניתא ידענא, דתניא וכו' גדול מסב בראש ושני לו למטה הימנו. ומגירסת הירושלמי והתוספתא מוכח ש"בראש" פירושו בראש המטה, כפירוש התוספות, תוספ' ר"י ותוספות הרא"ש במקומן. ועיין שמואל א' כ', כ"ה, ובפירש"י שם. ומן הציורים העתיקים של משתאות היונים אנו יודעים שאנשי החבורה היו נשענים בידם השמאלית על הכר ורגליהם על המטה ומסובים פנים כנגד גב, כלומר מראשותיו של השני אחרי מרגלותיו של הראשון, ומראשותיו של השלישי אחרי מרגלותיו של השני. וכשהראשון מדבר לשני נמצא הראשון מיסב כדרכו, והשני עוקם את ראשו כדי לדבר עם הראשון. 11 בבבלי לעיל שם אמרו שלפי מנהג הפרסיים: בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראש ושני לו למעלה הימנו וכו'. אבל בכי"מ שם: למטה הימנו. וכן מעתיק במאירי שם. וכן כנראה היתה גם גירסת הרא"ש בתוספותיו שם, אלא שהגיה. ולפ"ז לא היה שום חילוק בין מנהג הפרסיים ובין מנהג ישראל. ברם הסוגיא שם מתפרשת בדוחק רב לפי גירסא זו, עיין במאירי שהאריך. וכנראה שהנכון הוא כלפנינו. וכ"ה בבית נתן ובתוספ' ר' יהודה. ומן התוספתא כאן אנו רואים שהיה מנהגם להסב במטה מיוחדת לכל אחד ואחד, כמו שנהגו היונים בזמנו של הומירוס.
214. אמצעית. כלומר, מראשותיו למעלה, אחרי מרגלותיו של הראשון, וגבו מופנה לראשון (ולא להפך). ובבבלי: גדול מסב בראש, והיא היא, כלומר בראש המטה, עיין מ"ש לעיל. וכן נהגו הפרסיים להושיב את הגדול באמצע, עיין בבבלי שם. וכן מעיד סופר יוני: 12 פלוטרכוס, משתאות, ס"א ש"ג. בפרס המקום הנכבד ביותר הוא באמצע, וזהו המקום שניתן למלך עצמו, אבל ביון המקום הנכבד ביותר הוא העליון 13 אבל עיין באגרת אריסטיאס סי' 183. וכו'. ובמאירי (164 ע"א) גרס בברייתא שלנו שבבבלי שם: [גדול מיסב בראש], שני לו למטה הימנו, ושלישי לו למטה הימנו וכו', עיי"ש. וטכס זה מתאים לסדר היונים. אבל פשוט הוא שאין לקבוע כאן כללים, ואף אצל היונים והרומאים היה האמצעי מכובד. וכן בספרי ריש בהעלתך: מיכן היה ר' נתן אומר האמצעי מכובד. ועיין בב"ר פצ"ב, ה', עמ' 1142; שם פצ"ג, ז', עמ' 1165 ובמקבילות שם. והסדר שם הוא ע"פ טכס אחר: אח אצל אח, וידיד אצל ידיד. 14 פלוטרכוס הנ"ל ס"א, ש"ב, סי' ה'.
315. כך היו וכו'. ליתא בבבלי. אבל בירושלמי: וכן מסדירין והולכין, ונראה שהפירוש הוא שאם היו יותר משלש מסדירין והולכין ע"פ הטכס הנ"ל, והיינו שהגדול באמצע והשני לו בראש, והשלישי למטה הימנו ע"י הגדול, והרביעי למטה מן הגדול. 15 עיין בד"א רבה פ"ה, הוצ' היגער עמ' 186; מס' כלה הוצ' הנ"ל עמ' 317. ועיין גם בספרי ואתחנן פיס' ל"ב עמ' 57, ועוד בכ"מ. וכשהיו חמשה, הגדול באמצע ושנים מכאן ושנים מכאן, לפי הסדר הנ"ל, וכפי סדר ההסב בבני ברק בהגדה של פסח. ובירושלמי תענית הנ"ל מסיק על ברייתא שלנו: אמר רב שמואל בר רב יצחק אבות דרך היסב הן קבורין, ועיין במה"פ שם שנתקשה בזה. ברם הפירוש הפשוט הוא שהירושלמי נתן כאן סימן בעלמא, שאברהם נקבר תחלה, ואח"כ יצחק ואח"כ יעקב, ונמצא יצחק באמצע, וכבר אמרו (בבלי ב"ב ק"כ א'): במסיבה הלך אחר זקנה, ויצחק היה הזקן בין האבות (אברהם חי קע"ה שנה, יצחק ק"פ, ויעקב קמ"ז).