תוספתא כפשוטה על ברכות ה:ז
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 5:7
Open in the reader →119. בקערה וכו'. ופירשו הרא"ה (עמ' קמ"ט) והמאירי (165 סע"א) שהיו אוכלים בקערה אחת. ותלמידי ר"י (פ"ז סי' קע"ב) והמאירי הנ"ל פירשו שמחמת דרך ארץ אתינן עלה, ואין זה דרך המוסר לאכול כשחבירו שותה (כ"ה גם בפי' תלמידי ר"י. וכן יוצא שם מן העניין, ובחנם הגיהו במאירי), או ממתין לפרוסה. ולולא דבריהם היה אפשר לומר שיש כאן גם אבק גזל, אם שנים אוכלים מקערה אחת, משום שהמנות מכוונות לשניהם, אבל כשהיו ג' אין השנים מחוייבים להמתין לו. ואם עשו סיבולת ביניהם, אמרו בפירוש שאם היו ידי אחד מהם יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא (תוספתא פסחים פ"ז ה"י ובמקבילות בירושלמי ובבבלי).
2המברך וכו'. וכן בירושלמי: המברך פושט ידו תחילה. ובבבלי: הבוצע הוא פושט ידו תחילה. ופירש"י (בגיטין) ואפילו הוא קטן. ובמס' ד"א רפ"ז (הוצ' היגער, 214) אמרו: "שנים שהיו יושבין על שלחן אחד הגדול שבהם שולח ידו תחלה ואחר כך הקטן, והשולח ידו בפני מי שגדול ממנו הרי זה גרגרן". אבל המברך מוצא מכלל זה.
320. לחלוק כבוד וכו'. לפי הפשט הפשוט חילוק הכבוד כאן הוא לעניין הטעימה, כלומר, אעפ"י שמותר לו למברך לטעום תחילה אפי' אם הוא קטן, אבל יכול לתת רשות לגדול לפשוט את ידו תחילה, אבל לא לעניין הברכה, כמו שמפורש בירושלמי פ"ח סה"ב, י"ב ע"א, ובבבלי מ"ו א'. ומסתבר הדבר שבבעה"ב ואורחים עסיקינן כאן, שהרי הקטן חולק כאן כבוד לרבו, ואם הוא ג"כ אורח, כיצד ברך תחילה בלי נטילת רשות. ומטעם זה כתב הר"ה (לפי ראבי"ה ח"א סי' קכ"ד עמ' 109) על הבבלי הנ"ל: והלכתא בעל הבית בוצע וכו', והא דאמרינן הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו וכו' הרשות בידו, לענין לפשוט ידו תחלה מיירי ולא לבצוע. וכן פירשו גם תלמידי ר"י הנ"ל וברא"ה עמ' ק"נ.