תוספתא כפשוטה על ברכות ה:ט
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 5:9
Open in the reader →122. שאין דעת וכו'. וכן מעתיק באגודה (רכ"ה סע"ג) ממס' ד"א. ולפ"ז מקילים בכוס יותר מאשר בפרוסה. אבל בכל הנוסחאות שבמס' ד"א (עיין בהוצ' היגער הנ"ל, עמ' 231): מפני סכנת נפשות. ושמא אמרו כן מפני המעשה שבבבלי (תמיד כ"ז ב') שהתלמיד לא רצה לשתות מכוס ששתה ממנו רבו, ומת בצמא. ולפ"ז הסכנה היא, שמא לא ירצה חבירו לשתות ממנו, ויסתכן. אבל באכילה לא חששו, שאין אדם מת בכגון דא מרעב, מה שאין כן בשתיה, עיין ירוש' יומא פ"ו ה"ד, מ"ג ע"ד. ובצוואת ר"א הגדול סי' נ"ד: ואל תהי ביישן הרבה אפילו לשתות מים הנשארים מפיו של חבירך (כלומר, אל תתבייש לשפוך מהם), כי ההבל יוצא מבית חללו, ואינך יודע איזהו חולה בגופו. ולפ"ז ברור שהסכנה היא שמא ישתה חבירו. ועיי"ש בפירושו של ר' גרשון העניך מראדזין, נ"ו ע"ב, שפירש שהמקורות שלנו מדברים בחבירים ומכירים שיודעים שהשותה אינו חולה, ורק מחמת איסטנסות אתינן עלה, והחשש הוא שמא לא ירצה לשתות ויסתכן, או שמא יתבייש וישתה ויתבלעס, אבל בצוואת ר"א מדברים באנשים שאינם מכירים יפה אחד את השני, ומשום סכנה ממש אתינן עלה. ועיי"ש מ"ש בשם האחרונים שהאיסור רק על הנותן, אבל אם דעת המקבל יפה יכול לשתות וגם לאכול, אם הוא מכיר את חבירו שאינו חולה. ועיין מ"ש לעיל בשם ס' המוסר. ובמס' כלה הוצ' קורוניל (ה' קונטריסים י"ח ע"א): ולא ישתה אדם מכוסו ויתננו לחברו, ולא ישוך אדם את פתו ויתננו לחברו אלא א"כ מחיש (צ"ל: מחשב) דעתו של חברו. כלומר, אם מחשב את דעתו של חברו ויודע שהלה לא יתבייש לסרב אם דעתו רעה, מותר לתת לו. ועיין במס' כלה הוצ' היגר עמ' 333.