תוספתא כפשוטה על ברכות ה:י
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 5:10
Open in the reader →123. אוכל עמהן. בס' חסידים הנ"ל: אחד משמש את השנים הרי זה לא אוכל עמהם עד שיתנו לו רשות. ולכאורה נראה שיש כאן השמטה בט"ס, אלא שעלינו לעמוד מקודם על ברורה של הלכה זו. ובבבלי שנינו: השמש שהיה משמש על השנים הרי זה אוכל עמהם, אעפ"י שלא נתנו לו רשות. ופירש"י שאין כאן גאוה. אבל בר"מ (פ"ז מה' ברכות ה"ז): השמש שעומד לפני המסובין אינו אוכל עמהם, ודרך רחמנות הוא ליתן לתוך פיו מכל תבשיל וכו'. ומוכח מלשונו ש"אינו אוכל עמהם" פירושו אינו אוכל משלהם בלי רשות (ואעפ"י שהלכה זו של הר"מ אינה עניין להלכות זימון, אבל יש בה משם גילוי מילתא בלשון), ועיין גם בשטמ"ק ובמאירי בבבלי שם. ובמשנתנו (רפ"ז) שנינו: והשמש שאכל כזית וכו' מזמנין עליו. וכבר התקשו האחרונים (עיין בפני יהושע) בבאורה, שהרי לעניין כזית דין השמש כדין כל אדם. ולפי הברייתא כאן, בשמש שאכל משלהם כזית בלי רשות (ודווקא כזית שמועיל להם לזימון, אבל יותר מכאן אסור לו לאכול) אנן קיימין, ומ"מ מזמנים עליו, ואין כאן גזל 18 עיין ברש"י למשנתנו הנ"ל ד"ה והשמש, ובצל"ח שם. והואיל והמנהג היה להשאיר בשביל השמש משיירי המאכל (עיין להלן דמאי פ"ה ה"ז, בבלי עירובין נ"ג סע"ב וברש"י שם סד"ה אין משיירין. ועיין במס' ד"א פ"ט ומ"ש בנחלת יעקב שם בשם הלבוש), הרי התירו לו לאכול כזית משלהם, משום מצות זימון. ואכילת איסור (דוגמת שאר הדברים שנשנו במשנתנו שם), "שהרי מתחדשת להם מצוה באכילתו, והרי הוא מן הסתם כמורשה מהם" (לשון המאירי). אבל הרי"ף והר"מ השמיטו את הברייתא שלנו, אעפ"י שאין עליה חולק. ונראה שסמכו על הסוגיא להלן בברכות (מ"ז ב') שהקשו שם: "השמש שאכל כזית. פשיטא", ולפי הברייתא שלנו, הרי יש כאן חידוש, שמזמנין עליו, אעפ"י שאכל בלי רשות. ובירושלמי לא הקשו כלום על בבא זו של משנתנו. ושמא פירשו כבתוסתפא כאן. והואיל ובס' חסידים הנ"ל לא ציין בפירוש את מקורו, אלא אסף פסקים ע"פ התוספתא, אפשר שפסק כהרי"ף והר"מ, וקיצר בכוונה את לשון התוספתא, כדי להתאימה להלכה. ומ"מ מיד ספק לא יצאנו לגמרי.