תוספתא כפשוטה על ברכות ו:כה

1116. שאין מצות וכו'. וכ"ה בכי"ע ובמכירי הנ"ל. ובירושלמי: שאין המצות מקיפות אותו. ובספרי סוף ואתחנן: חביבים ישראל שסבבם הקב"ה במצות וכו'. וכ"ה בבבלי. אבל בד כאן: שאין שבע מצות וכו'. וכן יוצא מסוף הברייתא: ועליהן אמ' דוד שבע ביום הללתיך. ועיין מדרש תהלים רפ"ו הנ"ל. ועיין להלן.

2117. תפלין בראשו וכו'. הברייתה מונה תפילין של ראש ותפילין של יד לשתי מצוות (כשיטת הר"מ בסה"מ עשין י"ב וי"ג), 94 פשיטא שאין למדין מן האגדות. ועיין סוכה ל"ז ב', וזוהר הרקיע להרשב"ץ, עשין י"ג, ותשב"ץ ח"ג סי' קל"ז, ל"ב ע"א. וציצית לד' מצות (כשיטת ר' ישמעאל במשנת מנחות ספ"ג), ומזוזה מצוה אחת, הרי שבע.

3118. נכנס וכו'. עיין גי' כי"ע, ולפי גירסא זו צ"ל שם להלן: אמר למנצח וכו'.

4119. על השמינית. בס' ניר לירושלמי סוף מכילתין פירש כפשוטו, שבמרחץ ראה מצוה שמינית. ועיין בפי' לבע"ס חרדים שם, ומש"ש בגליוני הש"ס לר"י ענגעל. ועיין הגירסא במנחות מ"ג ב'.

5120. ויחלצם. בתס"ר (עמ' 32) העירותי שלפני המכירי היתה כאן הוספה בתוספתא, וגרס: מלמה"ד למלך שאמר לאשתו תהא מקושטת ומתוקנת לפני. א"ל מפני מה? א"ל שתהא רצויה לפני. כך אמר הקב"ה לישראל, בניי, הוו מתוקנים ומקושטים לפני. א"ל מפני מה? א"ל כדי שתהיו רצויים לפני. ועכשיו נ"ל יותר שלא היה כ"ז לפניו בתוספתא, שהרי הוא הביא שם את המקורות שהוזכר בהם הפסוק שבע ביום הללתיך, ולמה דלג על הספרי בסוף ואתחנן? ולפיכך מסתבר יותר שיש לפנינו השמטה בכת"י המכירי, והושמטה שם (ע"י הדומות) הפיסקא מן הספרי, ונשרדו הדברים שהבאנו, והם שייכים לספרי, ולא לתוספתא. והמשל נמצא אף בסוף מסכת תפילין. ועיין ספרי עקב פי' מ"ג, עמ' 102.