תוספתא כפשוטה על ברכות ו:כד

1109. הלל הזקן וכו'. ר"י נחמיאש למשלי (י"א, כ"ד, עמ' 60) בשם התוספתא. ובירושלמי הברייתא היא בארמית, ובבבלי בעברית. ובמדרש משלי נעתקה התוספתא כגי' שלפנינו. ולעיל שם בסמוך: א"ר אלעזר אם ראית דור שחביבין עליו דברי תורה יפוצו מעינותיך חוצה , ואם לאו, יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך .

2בשעת מפזרין וכו'. בספרי זוטא ריש פנחס (עמ' 317): הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל, 93 כנראה שהסופר כתב באשגרה מן הבבלי (עיין, לדוגמא, ב"ק ס' ע"ב), הספרי (האזינו פי' שכ"א, עמ' 369) ורות רבה (פ"א, ד' הוצ' ראם ג' סע"ב). וכאן צ"ל: כנס את דבריך, עיין להלן סנהדרין פ"א סה"ח ובמקבילות. דלית קפיץ קני מיניה וכו'. עיין בבבלי כאן, ובהערות הורוביץ לספרי שם.

3בשעה שאתה וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. ולפ"ז ברור שהסיפא מפרשת את הרישא, כלומר, בשעה שהתלמידים מכנסים ומחשיבים דברי תורה וחוזרים עליהם - פזר, אבל בשעה שהכוסות הן פגומות ומפזרות את רוב התורה ומשכחות אותה - כנס. וכן פירש המאירי גם את הבבלי, אבל ברש"י שם לא פירש כן.

4112. מכנס בה. וכ"ה בכי"ע ובמדרש משלי. אבל בפי' ר"י נחמיאש בבבלי ובירושלמי כגי' ד.

5לעשות לה'. בכי"ע ובד מוסיף: הפרו תורתך. ועיין ההוספה בכי"ע, וכ"ה גם במדרש משלי. וכנראה שר"מ חולק וסובר שאדרבה בזמן שהתורה שכוחה ואין הכל משגיחין עליה, באותו זמן מחוייבין להתחזק בה ולחזק אותה, וע"ז נאמר "הפרו תורתך", באותה שעה "עת לעשות לה' ", וכפירושו של רבא בבבלי ס"ג א'. ועיין ברש"י שם ובס"ז ריש פנחס, עמ' 316. ובכמה נוסחאות של המשנה נוספו דברים הללו (של ר"מ) בשמו של ר' נתן (עיין מ"ש הרינ"א במבוא לנוה"מ, עמ' 975), ואין כאן מחלוקת אלא באור לתקנת המשנה שבשעת השכחה צריך להזכיר, ודלא כהלל.

6113. היה ר' מאיר וכו'. ילקוט המכירי תלים סי' קי"ט, ח"ב עמ' 230, בשם התוספתא.

7מאה מצות וכו'. וכ"ה בירושלמי. ועיין במדרש תהלים. ובבבלי: תניא היה ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנ' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל ממך. אל תיקרי מה אלא מאה (עיין דק"ס שם עמ' 108 הע' ב'). ועיין בשו"ת הר"א בן הרמב"ם סי' פ"ג (הוצ' רא"ח פריימן, עמ' 125) ובהע' 25 שם. ובילמדנו בלק (ילקוט שם סוף רמז תשס"ו): א"ר מאיר הפחות מישראל אינו עובר לו יום שאינו עושה את המצות, וחשבון הוא אלא שלא נטריח. ומכאן משמע קצת שהיה החשבון ידוע להם.