תוספתא כפשוטה על ברכות ו:ג

126. ואת הבוריק. ליתא בשום נוסח של התוספתא, ולא בשום נוסח של המקבילות. ובבבלי ב"ב צ"ז ב': יין כושי בורק (בכ"י ה': בוריק). ופי' ברי"ץ גיאת (ה' קדוש, עמ' ב'): כושי. שחור. בורק. לבן. 18 ועיין במיוחס לר"ג ובתוספ' שם ד"ה חמר. והגירסא "בודק" שבשאילתות יתרו סי' נ"ד היא, כנראה, טעות הדפוס. ועיין אוה"ג פסחים עמ' 91, ובהערות לס' העתים עמ' 206, הע' קכ"ג. ומכיוון שבכי"ו (עיין להלן) מעתיק ע"פ משנת בכורות פ"ז מ"ו, יש לעיין אם לא היתה לפניו גירסא כזו גם במשנתנו שם, ועיין מ"ש להלן ד"ה את הקיטע. ויותר נראה שצ"ל לפנינו: ואת הבוהק. 19 השיבוש בין "רי" ובין "ה" רגיל מאד בכת"י, מפני שהיו נוהגים בקצת ארצות לכתוב את היו"ד בתוך הדלי"ת או הרי"ש. עיין מ"ש בתס"ר, ח"ג עמ' 74 ועוש. וכן בתנחומא ריש פנחס (בהוצ' בובר): שנו רבותינו הרואה הכושי וכו' ואת הבוהקנים וכו' אומר ברוך משנה את הבריות (ועיין מ"ש ע"ז להלן). ובב"ר (פצ"ח, ה', עמ' 1256): ארור אפם כי עז וכו' ריבה בהן בוהקנין מעלי חמה. 20 עיין מ"ש גרשם שלום בסה"י לכבוד אסף, עמ' 463 ואילך. ומתוך הדרשה בב"ר משמע שהבוהקנין הם כל כך לבנים שהם נראים כבעלי צרעת (נגעים טהורים, עיין מ"ש להלן). ובנוסח ד כאן נמנו ברקנין (צ"ל: בהקנין) בסיפא בין המומין שמברכין עליהם: ברוך דיין האמת. וזהו תיקון ע"פ הבבלי, עיין מש"ש. אבל גם נוסח כי"ו כאן מקורו, כנראה, במאמר ריב"ל בבבלי, עיין מ"ש להלן שו' 27 סד"ה ברוך.

2ואת הגיחור וכו'. בבכורות מ"ה ב': אלא כושי אוכמא. גיחור סומקא וכו', לבקן חיוורא וכו', קפח. תני רב זביד גבח 21 כ"ה בס' המקח והממכר לרב האי שער מ"ה המ"א ובערוך ערך גבח. ולפנינו: גבוה. וכו', באריכא שמיטא סוניא. ובמיוחס לר"ג שם: ארוך ודק, ופרצופו בולט הרבה לחוץ, וסנוי (=שנוא) הוא לראות. ועיין בתשה"ג אסף, הוצ' מק"נ (ירושלים תש"ב), עמ' 185 ואילך.

3ואת הננס. בד מוסיף: הדרניקום. וכ"ה בבבלי (הדרניקוס). ורב שרירא והערוך 22 עיין אוה"ג כאן, הפירושים, עמ' 90, ובהערה א' שם. ועיין בתשה"ג אסף שהזכרנו בפנים לעיל, עמ' 186. גרסו בבבלי: ברדניקוס, ופירשו איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם. ובליקוטי גאונים (אוה"ג, הפירושים, עמ' 106): בדרניקוס וכו' ובדרניקוס. ובתנחומא (פנחס סי' י', בד"ר): ואת דרניקוס. 23 בהוצ' בובר: ואת הדרקונוס. ובכי"ר שם: הדריקינוס. ובשני כתי"י שם: הדרקונים, ובה"ג ד"ב, עמ' 75 גורס בבבלי: הדרקינוס. וברי"ף: ובדריקנוס. ובפי' ר' ישעי' הזקן: ואת הדרקינס. ושמא הכוונה לדרקון (δράκων), כינוי לאדם גבוה ובעל גוף גדול. ושמא הכוונה לאדם ענק (άνδρολίλας), והוא ההפך מננס.

4ואת החרש וכו'. המוקף ליתא בשום נוסח של התוספתא ושל המקבילות, וסירכא של משנת בכורות פ"ז מ"ו (תו"כ אמור פ"ג ה"ב-ה"ז) נקט.

527. ברוך משנה וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות ובמקבילות (בלי אזכרת השם). ובגנזי שכטר (ח"א סוף עמ' 53): ילמדינו ר' [הרואה] אדם משונה באיזה צד חייב הוא לברך? [כך] שנו רבו' הרואה בריא משונה הרי זה חייב לברך ולקלס וכו'. ובאיזה צד הוא מברך? ברוך אתה ה' משנה בריות (ועיין מ"ש לעיל רה"ב, ד"ה או' ברוך ארך אפים). והנה במדרש זה לא פרט את המומין אלא נקט בדרך כלל בריה משונה. ובתשובת הראב"י (ספרן של ראשונים הוצ' הר"ש אסף עמ' 45) תמה למה לא הזכירה הברייתא שאר המומין שמנו המשניות בבכורות ונקטה רק מקצתן, והוא אומר שיש מומין (כלומר, שלא הזכירה הברייתא) שאין בנו כח לפטרן מברכה, אעפ"י שהברייתא לא הזכירה אותן. ברם כשאנו מדייקים בנוסח התוספתא והירושלמי אנו רואים שהברייתא לא נקטה אלא את קבוצת המומים שמנו במשנת בכורות פ"ז מ"ו ובתו"כ אמור פרש' ג' פ"ג ה"ב-ז' (שש פעמים אותה הקבוצה). אמנם בד ובבבלי ובתנחומא נמנה גם הדרניקוס, אבל כנראה שהוסיפו מום זה כסוג אחר של גיבח, קיפח, עיין מ"ש לעיל. ובתנחומא, ריש פנחס הוצ' בובר הנ"ל, מנו גם בוהקנים. וכן אמר ריב"ל בבבלי שם: הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות. ונראה שריב"ל השלים מום זה על פי הקבוצה הנ"ל, שהרי הברייתא שלנו (חוץ מכי"ו) השמיטה מקבוצה זו את "בעלי נגעים טהורים". ובתוספתא בכורות פ"ה ה"ג: ובעל בוהקות. ובר"מ פ"ח מה' ביאת מקדש הט"ו: בעלי נגעים טהורים, שנשתנה העור מחמת עצמו כגון הבוהק (ועיין במיוחס לר"ג בכורות מ"ה ב' ד"ה בוהק). ולפ"ז קרוב לוודאי שבהקנים שבתנחומא ושבדברי ריב"ל אינם אלא "בעלי בוהקות" שבתוספתא בכורות, כלומר "בעלי נגעים טהורים" שבקבוצת המומים במשנה ובתו"כ הנ"ל, עיין מ"ש לעיל סד"ה ואת הבוריק בשם ב"ר, ועיין מ"ש להלן ד"ה את הקיטע. והראב"ד פירש שאין מברך ברכות הללו אלא על בני אדם שמצטער עליהם, ועל ישראל דווקא, עיין דבריו באריכות ברא"ה כאן עמ' ק"פ. 24 ובקיצור במאירי בסוגיין, באבודרהם ה' ברכות של חול, ד"ו שכ"ו, קל"ו ע"ב ובטאו"ח סי' רכ"ה. ובב"י (טאו"ח סי' רכ"ה) השיג עליו מן הברייתא בבבלי 25 בכת"י שם (עיין דק"ס עמ' 331, הע' ט') ליתא "ת"ר" אלא: א"ר יהודה, והוא כנראה מאמר רב יהודה בר יחזקאל. שגם על פיל, קוף וקפוף מברך משנה הבריות (ועיין בב"ח שם וברא"ה הנ"ל). ושמא פירש רבינו שפיל, קוף, וקפוף הוא כינוי לאנשים ענקים (בא"י היו אומרים גמל במקום פיל, מפני שהפילים לא היו מצויים שם) ולאנשים מכוערים (עיין מדרש שמואל פ"ב, ז' וספ"ב). וקפוף כאן הוא לא עוף אלא קוף קטן. 26 כפירוש הגאונים, עיין אוה"ג, הפירושים, עמ' 106. ועיין בכורות ח' א', וברש"י ובשטמ"ק שם. ובאבודרהם (עיין הע' 24) הביא בשם הר"א אב"ד שאפילו על גוי מברך משנה הבריות.

6את הקיטע וכו'. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי (לפי כי"ר) ובתנחומא (אלא שנשמט שם ההיגר בטעות). וזו היא קבוצה רגילה לבעלי מומין גדולים, עיין במשנה ב"ק רפ"ח, בבבלי תענית כ"א א', בכתובות ע"ז א', ובמשנה הסמוכה שם, בירושלמי שם פ"ז ה"י, ל"א ע"ד, ועוד בכ"מ. ברם בד מוסיף: ואת פתויי ראש ואת הברקנין (צ"ל: הבהקנין). ובברייתא שבבבלי: את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים. ויש לתמוה על הסדר, שנקטה הברייתא "פתויי הראש" באמצע הקבוצה של מומים גדולים, ובאמת בכי"פ חסר לגמרי "פתויי הראש", וכן ליתא בראב"ן סי' קצ"ט ובפי' רי"ד (אבל אפשר שהם קצרו, שהרי השמיטו ממנה עוד דברים). והגאונים והראשונים (שנביא להלן) גרסו "פתויי הראש" ברישא (בין אלה שמברכים עליהם משנה הבריות), ובתוספתא ד הוא בסוף הקבוצה - בסיפא, ונדידה זו ממקום למקום הוא סימן מובהק להוספה מאוחרת. והנה פירוש מלה זו לא נתברר. ורש"י פירש ששערו דבוק זה בזה, ופירש כן לפי הגירסא שלו שמנו אותה בסיפא, בין מומין שיכולים להולד אח"כ ושמברכין עליהם דיין האמת (וכפי' התלמוד). אבל בה"ג (ד"ו י"א ע"ג, ד"ב עמ' 75) בר"ח (לפי ראבי"ה ח"א סי' קמ"ו עמ' 137), ברי"ף (בסוגיין), באשכול (ח"א הוצ' הר"ש אלבעק עמ' 85), במאירי (195 סע"ב) ועוד, גרסו מום זה מיד אחרי הקבוצה הראשונה (אחרי ננס), בין אלה שמברכין עליהם משנה הבריות, כלומר בין המומים שבאו ממעי אמם. ולפ"ז אפשר לפרש פתויי הראש-רחבי הראש, כמו שפירש בערוך ערך פתי (אעפ"י שהוא בעצמו גורס אותה בסיפא!), ועיין להלן בהערה 28 מ"ש בשם הרוקח. והנה בה"ג ד"ו וברי"ף הנ"ל גורס: ואת פתי הראש . 27 וכ"ה בליקוטי גאונים באוה"ג, הפירושים, עמ' 106. ובה"ג ד"ב, עמ' 75: פאתי הראש. ובא"ח ח"א ה' ברכות (סי' נ' מ' ע"א): "פאתי ראש וכו' והראב"ד ז"ל פי' שוקע ראשו בחציו, וי"מ רוחב הראש". וכנראה שהראב"ד הסמיך פאתי ראש ל"לפתן", עיין בכורות מ"ג ב', וברש"י שם ד"ה באמצע, ובמיוחס לר"ג ד"ה לפתם וד"ה ותנא. ועיין בהשגות הראב"ד רפ"ח מה' ביאת המקדש. ובמאירי: הפתיראש (במלה אחת). 28 ברוקח סי' שמ"ג, בר' פאנו: ואת הננס, קצר. ואת הברירוס , ראשו רחב, ואת הברדקינוס וכו'. וברור שצ"ל: ואת הפתירוס (במקום: ואת הברירוס), והיה לפניו הסדר כמו בה"ג ור"ח הנ"ל. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 54 (ועיי"ש ח"ג עמ' 105) על ר' יהודה בן פתירוש, בן פתירוס, או כגי' בע"ס יחוסי תנאים ואמוראים: בן פתי הראש, ולפ"ז הוא כינוי, כמו: בן "ננס" (שנשנה כאן יחד אתו). סוף דבר ודאי גמור הוא שבין "פתי הראש" ובין "בהקנים" שבתוספתא ד כאן הוספה מאוחרת היא, ואינה שייכת לעיקר הברייתא של א"י. 29 אבל מסוגיית הבבלי מוכח שהם גרסו בהקנים בבבא זו, עיין מ"ש להלן ד"ה ברוך.

728. ברוך דיין וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות שבתוספתא ובירושלמי ובבבלי ובתנחומא הנדפס מכבר. והקשו בבבלי על מאמר ריב"ל לעיל שאמר שעל בהקנים מברך ברוך משנה הבריות (עיין בהערה 29), ותירצו: לא קשיא הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. ומשמע שאם נולדו המומין אח"כ אינו מברך אלא דיין האמת, וכן יוצא מסתימת כל הפוסקים. אבל בתנחומא ריש פנחס, הוצ' בובר הנ"ל: אומר ברוך משנה את הבריות דיין האמת. אימתי בזמן שהיו שלימין ונשתנו. אבל אם היו כן ממעי אמן, אומר ברוך משנה הבריות (כלומר, גרידא. וההלכה האחרונה נוסחה ע"פ הירושלמי כאן). ואולי יש שם ט"ס והמלים "משנה את הבריות" נכפלו בטעות משורה שלמעלה.