תוספתא כפשוטה על ברכות ו:ו

131. בין הקברות וכו'. בד ובכי"ע: היה מהלך בבית הקברות וכו'. ובירושלמי: העובר בין הקברות וכו'. וכ"ה בפסיקתא רבתי. וכבר הראיתי (קרית ספר שי"ב, עמ' 56 ובהערה שם) ש"בין הקברות" הוא נוסח א"י, ובבבלי אמרו ברגיל במקומו: בית הקברות. ובמקבילה שבבבלי כאן: הרואה קברי ישראל וכו'.

2יודע מספרכם. וכן בפסי"ר הנ"ל: ברוך היודע מספר כולכם (כגי' כי"ע וד). ונראה שכן הוא עיקר הברכה, והכונה שהקב"ה בלבד יודע את מתי העולם, כשם שפי' הרדב"ז בשו"ת ח"ג סי' תקס"ט. ולפ"ז היו מברכים בראשונה אף על מתי גוים, כשם שברכו על האוכלסים שלהם (עיין מ"ש לעיל שו' 13 ד"ה אכלסין) ועל הנאים שבהם (עיין מ"ש לעיל ה"ד). אבל בזמן התלמוד שחתמו בברכה זו בתחית המתים (עיין בבלי נ"ח ב', ובירושלמי פ"ט ה"ג, י"ג ע"ד) אמרו על הגוים נוסח אחר (עיי"ש בבבלי ובירושלמי). ברם בתוספתא אין זכר לזה. ועיין מ"ש להלן.

3לדון וכו'. בכי"ע: לדון אתכם וכו'. ובד: הוא יודע , הוא עתיד לדין, הוא עתיד להקימכ'. ונראה שהוסיפו כן, מפני שעשו אותה ברכה ארוכה עם חתימה, עיין להלן. ויש בה כמה נוסחאות, עיין בבלי הנ"ל, ובדק"ס שם עמ' 330 הע' ר'-א'. ועיין בירושלמי הנ"ל. ובפסיקתא הנ"ל "העובר בין הקברות וכו', חייב לברך ברוך היודע מספר כולכם. אעפ"י שיש מרבותינו אומ' כך, הוא חייב לברך, ברוך אשר ברא אתכם בדין והמית אתכם בדין, ועתיד להעמיד אתכם בדין". ולא נזכרה שם שום חתימה.

432. ברוך נאמן וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: ברוך מחיה מתים במאמרו. ובירושלמי הנ"ל: העובר בין הקברות מהו אומר? בא"י מחיה המתים. ר' חייא בשם ר' יוחנן ברוך נאמן בדברו, ומחיה המתים. ר' חייא בשם ר' יוחנן היודע (בכי"ס: הוא יודע) מספרכם הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם בא"י מחיה המתים. ר"א בשם ר' חנינא אשר יצר אתכם בדין וכו', עיי"ש, ועיין בבבלי. ולפ"ז נראה שצרפו כאן את הברכה העתיקה: ברוך היודע מספר כולכם ואת ברכת מחיה המתים (ע"פ ניסוחו של ר"ח ב"א בשם ר"י) והכניסו באמצע דברי שבח (או תפלה), ועשו משתי הברכות ברכה אחת ארוכה עם פתיחה וחתימה.

533. ואת המזלות וכו'. וכ"ה הגי' בכי"ע. ובד: ואת המזלות כסדרן או' ברוך וכו'. ולפ"ז אפשר לפרש שהמלה "כסדרן" מוסבת על כולם. ברם קרוב לוודאי שהמלה "כסדרן" נוספה ע"פ הבבלי (כרגיל בנוסח ד), ואין לתקן את נוסח כי"ו וכי"ע. ובבבלי: ת"ר הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרה (כ"ה נוסח הקדמונים, עיין דק"ס 336 הע' ט') וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי? אמר אביי כל כ"ח שנין, והדר מחזור וכו'. ועיי"ש בפירש"י ובר"מ פ"י מה' ברכות הי"ח. אבל בירושלמי: הרואה את החמה בתקופתה ואת הלבנה בתקופתה (וכ"ה גם בבבלי הנ"ל לפי גירסת כי"ה) ואת הרקיע בטיהרו אומר ברוך עושה בראשית. אמר ר' חונה הדא דתימר בימות הגשמים, בלבד לאחר שלשה ימים וכו'. והנה בירושלמי אפשר לפרש שדברי רב הונא מוסבים רק על הרקיע בטיהרו, והוא כעין פירוש אביי למאמר ריב"ל בבבלי נ"ט סע"א. אבל בוי"ר שנינו (ואני מעתיק מכי"ר): תני הרואה את החמה בתקופתה, לבנה בתקופתה, 31 כ"ה בכל כתה"י ובילקוט איוב תתקכ"ב. ובד"ק ובד"ו: בסדורה. והגירסא בד"ח "בכדורה" אין לה שום יסוד. כוכבים במסילותם ומזלות כסידורן, 32 בכ"י אוקספורד נוסף כאן: ואת הרקיע בטהרתו. וד"ר מרדכי מרגליות הודיע לי לפי בקשתי. שכ"ה גם בכי"א ב', ובכ"י ירושלים. וזו היא, כנראה, הגירסא הנכונה, עיין מ"ש להלן בפנים. א' ב' בורא בראשית. אמ' רב הונא הדה דאת אמר בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים וכו'. ולפי גירסא זו ברור שדברי רב הונא הולכים על כל הברייתא, וממילא אין מקום בשיטת בני א"י לפירוש אביי שבבבלי. וכן באמת פירש הר"ח (אוה"ג נספחות עמ' 65): פיר' זה שאומר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן, בימות הגשמים, בעת שהיו שלשה ימים מעוננים, ולא נראתה חמה בהם ולא כוכבים, אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו, וזולתי זאת העת לא. ולעיל שם הביא ראיה מן הירושלמי (והסדר בר"ח שם מסורס, והנכון הוא בבית נכות הלכות שנביא להלן). ומ"ש לפנינו בבבלי: ואימת הוי אמר אביי וכו', הביא בשם י"א. וכן הביא פירוש זה בערוך ערך חמה. ובבית נכות הלכות (ח"א עמ' 58) הביא פירוש זה בשם ר"ח והוסיף: ור' שז"ל (צ"ל: ור"ש ז"ל, כלומר, רש"י) מסוף כ"ח שנה וכו'. ועיין גם במאירי שם 197 רע"א: וי"מ בתקופתה בבהירותה. ופירוש חדש בסדור רב סעדיה עמ' צ': ועל השמש ביום תקופת תמוז מברכים ג"כ עושה בראשית. וכן בשלחן ארבע לרבינו בחיי (בד' מנטואה. ובד"ו ז' ע"א כבר מתוקן ומקוצר, עיי"ש) שער א' (קרוב לסופו): חוש הראות יש בו הרבה ברכות, כגון הרואה השמש בתקופ' תמוז שיש לו לברך עליו ברוך עושה מעשה בראשית, וכן ברכת הלבנה בכל חדש וחדש. בפרק הרואה, הרואה חמה בתקופת תמוז ולבנה בחידושה וככבי' במשמרותם ומזלות בעיתם אומ' ברוך וכו'. ועיין בפירושו לבראשית פ"א ו' ע"ד. 33 ועיין מ"ש בהפלאה שבערכין ערך המה; הר"ן ברילל בהמגיד שי"ג, עמ' 127, 133, 142; רב"ג בכבוד הלבנון ש"ו, עמ' 117; שזח"ה שם עמ' 230, 235; למוד ערוך ברכות ל"ג ע"ב, הע' ל'. ונראה שהר"ח פירש את התוספתא שלנו כפשוטה, והיינו מי שרואה את החמה ואת הלבנה וכו', אחרי שלא ראה אותם במשך זמן ידוע, מפני העננים, מברך עושה בראשית. וכן פירש גם בוי"ר: הרואה את החמה בתקופתה (כלומר, בגבורתה, בשעה שהיא זורחת בבהירות יתירה) וכו' וכן את הכוכבים במסילותם ומזלות כסידורן, כלומר שהשמים כל כך בהירים שיכול לראות את כולם בסדרם הנכון, ואין ביניהם עננים וערפל, מברך בורא בראשית. 34 בזוהר חדש בראשית, ט' ע"ד: יהי אור. ר' אלכסנדראי אומ' הרואה הכוכבים במסלותם חייב לברך. מאי מברך. ברוך המסדר את הכוכבים ברקיע. וכנראה מתוך ההמשך שם שאינו עניין לכאן, אלא לתפילת ערבית. ברם מתוכן הברכה "עושה בראשית" משמע יותר שמדברים כאן בראייה כשעת מצב היצירה, והיינו כשרואה את המאורות כשעת תלייתן (עיין רש"י נ"ט רע"ב). וכבר אמרו בשה"ש רבה (פ"ג, י"א): ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן (ועיין ב"ר פי"ב, ו', עמ' 104 ובהערות שם). ולפ"ז הכוונה לשעה שרואה את הלבנה במלואה (בתקופתה, בניגוד ל"חידושה", עיין בירושלמי שם) ואת החמה בתקופת תמוז ואת הכוכבים ואת המזלות כסדרן (כהוספה שבבבלי), וכפירוש רבינו יהונתן (לפי שיורי ברכה בברכי יוסף או"ח סוף סי' רכ"ט. ועיין באהל מועד לר"ש ירונדי ח"א, ק"א ע"א, בשם יש מפרשים): בזמן שהם חוזרים למקום שהיו שם בעת בריאת העולם. ואשר לרקיע בטיהרו, פירושו דווקא כשרואה אותו אחרי גשם ועננים, שבשעה זו הוא מזהיר ביותר כשעת יצירתו (ועיין רש"י נ"ט סע"א). ודברי רב הונא שבירושלמי שהבאנו לעיל עונים על הרקיע בטיהרו גרידא, ובוי"ר הגירסא הנכונה היא בכי"א ב' ובכ"י ירושלים (עיין לעיל הערה 32). ועיין במאמרו של ר"ש גאנדז בצופה האנגלי, סדרא חדשה, כמ"ד (1954), עמ' 320 ואילך.

634. על החמה וכו'. כלומר, המברך על החמה בכל פעם שרואה אותה, אחרי ימים מעוננים, הרי זו דרך אחרת, מפני שהוא מחקה את החיצוניים שהיו מברכים על החמה בכל יום. ועיין להלן תרומות פ"ז הי"א. נמצאנו למדים שהמברך על החמה, והמסנן את היין ואת החומץ, והפותח בברכה באל"ף למ"ד ומסיים בה באל"ף למ"ד (להלן שו' 98) הרי זו דרך אחרת. ועיין מ"ש על כ"ז בפרוסידינגס של האקדימי' האמריקנית למדעי היהדות, ח"כ (1951), עמ' 396 ואילך.

7דרך אחרת. בספרי כי תצא פיס' רי"ח, עמ' 251: מין, שמורה לעצמו דרך אחרת. [ועיין ב״ר [עמ׳] 200 [שו'] 8.]

8תדיר וכו'. במשנתנו (פ"ט מ"ב) אומר ר' יהודה שמברך על הים אם הוא רואהו לפרקים וכו'. ומוסיפה התוספתא שאם נשתנה בו דבר (כגון שעבר על השונית וכדומה) מברך עליו אפילו אם רואהו תדיר. (ח"ד).