תוספתא כפשוטה על ברכות ו:ז
תוספתא כפשוטה על ברכות · Tosefta Kifshutah on Berakhot 6:7
Open in the reader →135. ר' מאיר וכו'. מכירי תלים קי"ט, ח"ב קט"ז ע"א. ובמשנתנו (פ"ט מ"ה) וכן בספרי דברים פי' ל"ב, עמ' 55, בלי שם האומר. ועיין בהערות ר"א פינקלשטין שם ומ"ש לעיל סה"א.
237. וכן הוא או' וכו'. ליתא בכי"ע ובמשנתנו, אבל ישנו בד ובמכירי הנ"ל. ועיין בספרי הנ"ל.
338. נפש ונפש וכו'. וכ"ה בדב"ר פ"ב, ל"ז, ועיין בפי' מהרז"ו שם, ועיין בב"ר פי"ד, ט', עמ' 133 ובהערות שם. ובמדרש תלים פי"ה, ב': קלסו בכל איבריו בכלל, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. בנפשו. שנ' ברכי נפשי את ה'. בנשמתו. שנאמר כל הנשמה וכו'. ועיין בבלי כאן כ"ה א'. ובמכירי הנ"ל: בכל נפש ונפש שבח (כלומר, שבח את ה') וכו'.
440. תן נפשך וכו'. עיין בח"ד, אבל הביטוי "תן נפשך" כאן אינה אלא מליצה (עיין להלן מע"ש פ"ה ה"י). וכן בספרי האזינו פי' ש"ו, עמ' 337: נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה (כלומר, על התורה), כדרך שלמדתי אותה בצער וכו'. וכן במכילתא בשלח, שירה פ"א, 117: שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו וכו', נתן נפשו על התורה וכו', נתן נפשו על ישראל וכו'. וכן בכ"מ. והן הן דברי בן עזאי עצמו בספרי ואתחנן פי' ל"ב: בכל נפשך, אהבהו עד מצוי נפש. ובתנחומא כי תבוא ד' (הוצ' בובר 40): הסכת וכו' תנו לבבכם ונפשכם לשמוע דברי תורה וכו', ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך. ועיי"ש בהע' י"ד. [ועיין דב״ר ליברמן עמ׳ 118: ונותן נפשו עליה.]
541. תפילת תיפלה. בד: תפילות שוא, וכ"ה במשנתנו. והיא שוא היא תפל (איכה ב', י"ד). ובפיוטי יניי הוצ' זולאי עמ' ל': בטחה בתפילה ולא ט[חה] תיפלה.
6כנס וכו'. בבבלי: ת"ר הנכנס למוד את גרנו וכו', מדד ואח"כ בירך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול וכו'. ועיין במדרש תנאים, עמ' 84. וברור שברייתא זו מתירה תפילה לפני מדידה ומגנה תפילה לאחריה. אבל מפשט לשון התוספתא כאן נראה שההבדל הוא בנוסח התפילה גרידא, ויכול להתפלל אף לאחרי המדידה, עיין להלן.
743. שתכניס בהן וכו'. כלומר שיתברכו מתוכן, וישתבחו וישתפרו ויתקיימו, 35 עיין בירושלמי פ"ה ה"א, ה' ע"ד, ובבבלי ל"ב ב'. ותכנס בהם ברכה באוצר, בעיסה ובמעים (עיין ספרי עקב פיס' מ', עמ' 82 ואילך). ויכול לומר תפלה זו אף לאחרי שמדד, והתוספתא מחלקת בין תפילה לתפילה. ולהלן שבת (פ"ז הכ"ב): היה מתחיל במלאכה, נותן שבח והודאה לפני המקום, 36 כלומר, מברך ברוך השולח ברכה וכו', כברייתא שבבבלי הנ"ל. ועיין דק"ס תענית, עמ' 40, הע' ג'. בחבית או בעיסה מתפלל שתיכנס בהן ברכה ולא תיכנס בהן מאירה 37 וכל העניין של חלות הברכה בדבר הסמוי מן העין גרידא (בבלי שם, ב"ר פס"ד, ה'. עמ' 706, ובמקבילות שצוינו שם) לא נזכר כלל בתוספתא כאן. (כבספרי עקב הנ"ל). ומותר לו להתפלל כן לפני המדידה, ואין בה משום דרכי האמורי, ומכ"ש שמותר לו להתפלל כן אחריה. 38 ועיין אבות דר"ן נו"א פל"ח, נ"ז ע"א; נו"ב פמ"א, נ"ח ע"ב. ועיין יומא ל"ט א' ובדק"ס שם, עמ' 108 הע' כ' (והעומר ולחם הפנים וכו' בוודאי היו מדודים). ועיין בבלי שבת ל"ב ב'. ועיין ברכי יוסף וש"ב או"ח סי' ר"ל.