תוספתא כפשוטה על חגיגה ב:א

11. אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים. וכ"ה בד ובכי"ל. וכן במשנתנו רפ"ב: אין דורשין בעריות בשלשה. אבל בכי"ע: לשלשה וכו' לשנים. והוא תיקון ע"פ הבבלי י"א ב', ואין צורך, ואף בבבלי לא כיוונו לתקן את המשנה אלא לפרשה שהשלשה הם מחוץ לדרשן. ועיין ר"מ פכ"ב מה' איסורי ביאה הי"ז. והוסיפו כאן "אבל דורשין בשנים" שלא נטעה לסבור שדורשים ביותר משלשה, כדי לברר את ההלכה. ועיין היטב בפי' ס' יצירה לר"י ברצלוני, עמ' 268, ולהלן שו' 2. ופירשו בבבלי שם שעריות פירושן סיתרי עריות. ופירש"י: שאינן מפורשות, כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו וכו', דנפקי מדרשא. ופירשו שם הטעם שאם דורשין לשלשה, שמא ישא ויתן אחד עם הרב והשנים ישאו ויתנו ביניהן לבין עצמן, ומתוך שנפשו של אדם מחמדת לא יקשיבו לדברי הרב כל צורכן, ויתירו את האסור. ובאוצר הכבוד לר' טודרוס אבולעפיא פירש שאף כאן הכוונה לסתרי עולם מתחילת בניינו (עולם חסד יבנה, תהלים פ"ט, ג'), וכמו שאמרו קין נשא אחותו וכו', עיין ירושלמי יבמות פי"א ה"א, י"א ע"ד, ומקבילה בסנהדרין ובבלי סנהדרין נ"ח ב' ובכ"מ במדרשות. ועיין בחידושי אגדות למהרש"א, וכנראה שהספר הישן שהזכיר שם הוא אוצר הכבוד הנ"ל. 1 ועיין בהשלמות והוספות של הר"ח אלבק למשניות סדר מועד, עמ' 511, ובספרות שציין תיאודור בב"ר, עמ' 18. ברם בירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"א: אין דורשין בעריות בשלשה כו'. ר' בא בשם רב יהודה דר' עקיבה היא, ברם כר' ישמעאל, דר' ישמעאל תני אזהרות. לעובדה? 2 כלומר, מותר לנהוג כן הלכה למעשה, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 100, מן דר' אמי יתיב מתני אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב, הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל. ובפי' ר"ח י"א ב': סתרי עריות כגון העראה ונשיקה (עיין בבלי יבמות כ"ה ב' ומקבילות, ירושלמי שם פ"ו ה"א וסה"ב, ז' ע"ב) ואזהרה ועונש לדבר (צ"ל: לזכר, כמו שתקנו בגליון) הנשכב, כמה שנים יהיה ויתחייב השוכב עמו. ורבינו פירש ע"פ הירושלמי, וצירף לו את דברי הבבלי בשיטת ר' ישמעאל, כדרכו בכ"מ. וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט, כ"ה ע"א: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה וכו', עד כדון לשוכב לנשכב מניין וכו' כר' ישמעאל לא יהיה קדש וכו' כרת לנשכב כר' ישמעאל מניין וכו', שניהם בסקילה, שניהם באזהרה, שניהן בהכרת וכו' תני הזכור לא עשה בו את הקטן כגדול וכו'. ועיין גם בבבלי שם נ"ד סע"א ואילך. ובירושלמי יבמות פ"ו ה"ב, ז' ע"ב: עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל ? תני ר' ישמעאל נאמר כאן לקיחה וכו' נעשה בה את המערה כגומר. ולעניין הערייה בזכר, עיין ירושלמי כתובות פ"א סה"ג, כ"ה ע"ב, קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ג, בבלי יבמות נ"ד ב', סנהדרין נ"ה א'. ומתוך דברי הר"ח משמע שפירש ע"פ הירושלמי כאן שסיתרי עריות הם כולם לעניין משכב זכר. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 640.

21-3. ולא במעשה בראשית בשנים, אבל דורשין ביחיד, ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. וכ"ה במשנתנו, ולא נוסף כאן אלא "אבל דורשין ביחיד", דוגמת הרישא, עיין מש"ש. ובכי"ע: לשנים וכו', ליחיד וכו', ליחיד וכו', והוא תיקון ע"פ הבבלי י"א ב', עיין מ"ש לעיל ד"ה אין דורשין. ואשר לטיב מעשה בראשית ומרכבה, עיין בפיה"מ להר"מ כאן ובחיבורו פ"ד מה' דעות ה"י והי"א. 3 ועיין מ"ש גרשם שלום בספרו הגדול Major Trends in Jewish Mysticism פ"ב (נויורק 1954), עמ' 43 ואילך. ועיין אוה"ג, עמ' 11 ואילך, ומ"ש להלן. ובירושלמי רפ"ב, ע"ז ע"ב: ולא במעשה בראשית בשנים. ר' בא בשם רב יהודה דר' עקיבה היא, ברם כר' ישמעאל דורשין. לעובדה? מן מה דר' יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל (עיין מ"ש לעיל ד"ה ברם) וכו'. ולא במרכבה ביחיד, עוד היא כר' עקיבה ? דברי הכל היא, כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. והוא "כבוד קונו" הוא מעשה מרכבה, עיין להלן, שו' 10, ד"ה שיודע ומש"ש, ועיין בבלי י"ג א' עד היכן מעשה מרכבה.

33. מעשה ברבן יוחנן בן זכיי וכו'. מכילתא דרשב"י ריש משפטים, עמ' 158, ירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"א, בבלי י"ד ב'. ובכי"י ובראשונים שם: שיצא מירושלים והיה רוכב וכו'.

45. במרכבה ביחיד. אף כאן בכי"ע: ליחיד, עיין מ"ש לעיל.

57-8. פתח ר' לעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבן יוחנן בן זכיי מן החמור וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: כיון שפתח ר' לעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו וכו'. ובכי"ל כאן ובבבלי הנ"ל: אמר לו אמור. מיד ירד וכו', וכע"ז בכי"ע: תן לי רשות וארצה לפניך. מיד ירד וכו', כלומר לפני שפתח לדרוש. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: היה ר' אלעזר בן ערך דורש עד שהייתה אש מלהטת מכל סביביו, כיון שראה רבן יוחנן בן זכי שהייתה האש מלהטת מכל סביביו ירד מן החמור וכו'. ומעשה האש לא נזכר בתוספתא, אבל ישנו גם בירושלמי ובבבלי הנ"ל, 4 ועיין גם בוי"ר פט"ז, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' שנ"ד, ובמקבילות, עיין בהערות שם. אלא שכבר היו ר' יוחנן בן זכיי ור' אלעזר יושבים על האבן באותו זמן, עיי"ש.

68. על גבי האבן תחת הזית. כ"ה בכי"ע, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובד: תחת הזית. ובכי"ו בטעות: תחת האבן. ושמא צ"ל שם: תחת האילן, וכן בירושלמי (בכי"ל): תחת האילן (ונמחקה ההי"א ע"י נקודות) אחד. ובירושלמי ובבבלי מסופר שם שירדה אש מן השמים אחרי שישבו על האבן, עיין מ"ש לעיל ד"ה פתח.

79-10. ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: ברוך ה' אלקי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם שיודע וכו'. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: ואמר לו (ר') אלעזר בן ערך, אשרי יולדתך (עיין אבות פ"ב מ"ח), אשריך אברהם אבינו שזה יצא מחלציך. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ור' אלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע הוא את כולם (עיין משנת אבות הנ"ל). ומדברי המכילתא משמע קצת ששיבח אותו משום שידע לדרוש במעשה מרכבה. ואשר לנוסח הברכה בירושלמי, עיין עזרא ז', כ"ז.

810. שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים. וכע"ז גם בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה . והיא היא. וכן לעיל בירושלמי במעשה שלנו: אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב וכו'. ובבבלי שם: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה וכו' ואני ארכב וכו'. וכן לעיל בירושלמי: ולא במרכבה ביחיד וכו' שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. ובמשנתנו פ"ב סמ"א: וכל שלא חס על כבוד קונו וכו'. ועיין מ"ש גרשם שלום בספרו הנ"ל (לעיל, הערה 3), עמ' 358, הערה 16.

910-11. יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו'. ירושלמי ובבבלי כאן הנ"ל. ועיין להלן יבמות ספ"ח, בבלי שם ס"ג ב', ב"ר פל"ד, י"ד, הוצ' תיאודור, עמ' 327.

1011-12. לעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. כנראה שנאה מקיים הוא הוא הגורם המכריע שלא יכשל במעשה מרכבה. ולהלן נראה מה שעלתה לו לבן עזיי, ואמרו עליו שלא היה נאה מקיים (להלן יבמות הנ"ל), אעפ"י שמן הדין היה עושה כהלכה. ובאבות דר"ן רפל"ט: בעונו אין ספק (כלומר, שפק, סיפק, יכולת) לאדם לידע מה דמות למעלה, ואלמלא כן היו מוסרין לו מפתחות ויודע במה נבראו שמים וארץ. ובילקוט אבות כת"י (לפי הוספות שכטר, ע"ה ע"א) מוסיף: ויודע דעת עליון, אם הולך בנתיב יושר אשריו וטוב לו. ונראה שכוונת הברייתא שפעמים אין ספק בידי אדם לדעת מה למעלה וכו', משום שלא סיפקו בידו שמעשיו יהיו מכוונים לדרשותיו וחכמתו, אחרת היו מוסרין לו מפתחות הפנימיות (עיין בבלי שבת ל"א רע"ב), והיה יודע במה נבראו שמים וארץ. וכן קראו לסוד העיבור והתקופות (עיין ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, נ"ז ע"ב, פסיקתא דר"כ, נ"ג ע"ב, פסיקתא רבתי, ע"ז ע"א) מפתחות, טבעת, שומירה (עיין מ"ש פירליס בסה"י לכבוד שווארץ, עמ' 309). אבל עיין מ"ש לעיל מגילה פ"ג, שו' 121–122. ור' עקיבא שעלה בשלום וירד בשלום (להלן, שו' 21) אמר על עצמו (שה"ש רבה פ"א, ד'): לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה 5 מלה זו חסרה בפסקא שבפגיון האמונה למרטיני, עמ' 320, וכנראה שהוסיפוה על פי משנת עדיות ספ"ה. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. והכוונה שסייעו לו מן השמים במעשים שלא יכשל אפילו באונס (עיין להלן, שו' 16, ד"ה ור' עקיבא) כדי שיתקרב.