תוספתא כפשוטה על חגיגה א:ט

155-56. התיר נדרים פורחין באויר ואין להם על מי שיסמוכו. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ח, כגי' כי"מ, אבל בשאר הנוסחאות שם וכאן: על מה שיסמוכו. ועיין לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14. ועיין אוה"ג, עמ' 32 ואילך.

256. אבל חכם מתיר לפי חכמתו. כלומר, אעפ"י שאין להיתר נדרים אפילו מקרא ממועט, ואין להם על מה לסמוך, נתנה התורה רשות לכל חכם להתיר לפי חכמתו, ואין כאן כללים קבועים, ופעמים חכם אחד אינו יכול להתיר, והשני מתיר לפי חכמתו, עיין ירושלמי מו"ק פ"ג ה"א, פ"ב ע"א, נדרים פ"ט ה"א, מ"א ע"ב, בבלי שם כ"ג א', שם כ"ב ב' ועוד.

356-57. הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין תלוין בסערה מקרא מועט והלכות מרובות וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: מקרא מועט (כי"ל: ממועט) והלכות מרובות כהררים וכו'. וכן היתה הגירסא לפני בעלי התוספות, עיין להלן. ובמשנתנו: הלכות שבת חגיגות ומעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה שהן מקרא מועט וכו'. ולפי גירסא זו ברור שמקרא מועט דבוק להלכות שבת וכו'. אבל ברוב נוסחאות המשנה ובראשונים חסרה המלה "שהן" (עיין דק"ס, עמ' 27, הערה ה'), ואינה בשום נוסח של משניות מטיפוס א"י. 57 משנה שבירושלמי, הוצ' לו, קויפמן, פרמה, משניות על קלף סדר מועד שבביה"מ כאן, משניות כ"י עם פיה"מ להר"מ. ובתוספות י' ב' ד"ה מעילות: ונראה לה"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשה היא (כלומר, מקרא מועט ואילך היא הלכה אחרת, ואינה דבוקה להלכות שבת וכו'), מקרא מועט, וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות (עיין בבלי י"א א'). ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל, א"כ משמע דמילתא באפי נפשה היא, אך בתוספתא תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה 58 וגרסו כגירסת כי"ע וכי"ל כאן ולעיל סוף עירובין. אבל בכי"ו ובד אף שם הסדר הוא כבמשנתנו, עיין מש"ש. ואין להם על מה שיסמוכו, מכאן היה אומר ר' יהושע צבחר בצבחר , ר"ל מקרא מועט (צבחר=מועט) ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש"י וכו'. ועיין מ"ש לעיל סוף עירובין ד"ה הלכות שבת בשם ר"י אבן שועיב ור"ש צרצא.

458. צבתא בצבתא מתעבדא וכו'. עיין בגירסת התוספות שהעתקנו לעיל, ועיין מ"ש לעיל סוף עירובין בפירוש הברייתות עד סוף הפרק.

561-62. שמונה מוקצעי תורה גופי הלכות. עיין מ"ש ע"ז לעיל סוף עירובין ד"ה ולעצם.