תוספתא כפשוטה על חגיגה ב:יא

180-81. מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וכו'. ירושלמי כאן וביצה פ"ב הנ"ל, בבלי ביצה כ' א'. ועיין בבלי פסחים ס"ו ב', נדרים ט' ב', ובמשנה למלך פ"ב מה' שחיטה ה"ג.

281-82. בואו וראו שהיא נקבה וצריך אני לעשותה זבחי שלמים וכו'. בירושלמי הנ"ל: התחיל מקשקש בזנבה, אמר להן ראו נקיבה היא וכו'. וכע"ז בבבלי הנ"ל, עיי"ש ברש"י. ועל הסמיכה לא מיחו, כי שמא לא ראו את הסמיכה, עיין במהרש"א שם שציין לתוספות כאן ז' ב' ד"ה מביאין. ועיין מ"ש לעיל, הערה 42, בשם הרא"ה.

384-85. שהלכה כדברי בית הלל בכל מקום. וכ"ה בד. אבל בכי"ע, בכי"ל, בירושלמי ובבבלי חסר "בכל מקום", וכן מחקה בח"ד, שהרי באותו זמן עדיין לא נקבעה הלכה כב"ה אפילו ברוב המקומות. וכן ברא"ה ביצה שם: שהלכה כב"ה. פי' בזה.

485. הלך והביא את כל צאן קידר והעמידן בעזרה. וכע"ז בבבלי הנ"ל: שלח והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה, וגירסת התוספתא היא מליצה ע"פ ישעי' ס', ז'. ועיין מ"ש בספרי היליניסמוס בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 153. ובירושלמי הנ"ל: פעם אחת נכנס לעזרה ומצאה שוממת, אמר ישמו בתיהן של אילו שהישמו את בית אלהינו, מה עשה שלח והביא שלשת אלפים טלים מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית 50 עיין בחי' הרשב"א בביצה שם כ' א' מה שדייק מלשון זו. וכו'. ומכאן ברור שאף שלמי שמחה ושלמי חגיגה לא הקריבו, משום איסור הסמיכה לב"ש שהיתה חביבה עליהם, עיין מ"ש לעיל, שו' 68–69, ד"ה אי זו היא סמיכה, בשם א"א הלוי. ועיין להלן.

585-86. כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול ויסמוך. וכ"ה ("עולות ושלמים") גם בד ובכי"ל. וכן בירושלמי הנ"ל: ואמר להן שמעוני אחיי בית ישראל כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך, יביא שלמים ויסמוך. ומכאן ברור שאף שלמים לא הביאו, עיין מ"ש לעיל בסמוך. אבל בכי"ע כאן: כל מי שצריך להביא יביא ויטול ויסמוך. וכנראה שהוא תיקון ע"פ הבבלי בביצה שם שגרס: כל מי שרוצה לסמוך יביא ויסמוך. ובכי"מ שם וכן ברא"ה וכמאירי (עיין דק"ס): כל מי שרוצה להביא עולה יביא ויסמוך. וגירסא זו היא ע"פ ההנחה שמעולם לא נמנעו מלהביא שלמי חגיגה ושלמי שמחה ביו"ט אפילו לב"ש. וכבר ראינו שלפי מסורת בני א"י אין הדבר כן. ועיין להלן. ועיין ירושלמי פסחים פ"ח ה"ג, ל"ו ע"א, ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"ב, בבלי שבת קמ"ח ב', פסחים ס"ו ב'.

686-87. באו ונטלו את הבהמה והעלו עולות וסמכו עליהן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע (ושם: ולקחו). ובכי"ל: והעלו עולות ושלמי' וסמכו וכו'. ולפנינו קיצרו, והזכירו עולות, מפני שכן עשו מתחילה, שהרי עולה קודמת לשלמים, כמפורש במשנת זבחים פ"י מ"ב.