תוספתא כפשוטה על חגיגה ב:ה

122. משל למה הדבר דומה וכו'. בכי"ע הסדר הפוך, כלומר ה"ו שלנו לפני ה"ה, אבל בד ובכי"ל הסדר הוא כלפנינו.

222-23. לפרדס של מלך ועלייה בנויה על גביו וכו'. כנראה שהכוונה לעלייה הבנוייה על גבי הפרדס, כדי לשמור עליו. ובירושלמי פ"ב ה"א (קרוב לסופה), ע"ז סע"ג: לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו, עליו להציץ, אבל לא ליגע . ועיין מ"ש להלן.

323-24. מה עליו על אדם להציץ ובלבד שלא יזין את עיניו ממנו. עיין בגירסת הירושלמי שהעתקנו לעיל בסמוך. ובכי"ו, כי"ע וכי"ל הנו"ן הזקופה (של "יזין") נראית לכאורה כמו זי"ן, אבל כשמסתכלים היטיב נראה שאינה זי"ן, אלא נו"ן סופית קצרה. וכבר העיד לנו הרא"ש בשו"ת כלל מ"ה סי' ב': "יש מקומות שכותבין נון זקופה קטנה ונקראת זי"ן". ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, סוף עמ' 18, שם, עמ' 57, ועוד בכ"מ. ובד: שלא יזוז וכו', וכנראה שהיא טעות הקורא שקרא בכ"י: יזוז, במקום יזון. וכן תיקן בח"ד מדעתו. ובתוספתא אהלות פי"ד ה"ד: העושה (כלומר, חלון) לצות 9 כ"ה בד. ובכי"ו: לצוות, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 137. ולשמירה ולזון את עיניו וכו'. ועיין רשב"ם ב"ב נ"ח ב' ד"ה חלון המצרית. ואף כאן פירושו שעליו להציץ, כאדם המציץ לשמירה, אבל לא יזין את עיניו ממנו. וכן אמרו במשנת מדות פ"ד סמ"ה: כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים. ופירש"י בפסחים כ"ו א' שלא ישביעו את עיניהם ויהנו. ובוי"ר פ"כ, י', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תס"ו: שזנו עיניהם מן השכינה, כאדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומתוך משקה וכו', והגיסו את לבן וזנו עיניהם מן השכינה וכו', משה לא זן עיניו מן השכינה וכו'. ובאבות דר"ן נו"ב פל"ג, עמ' 72: הוא (כלומר, בן זומא) 10 ואף הוא היה בין אלה שנכנסו לפרדס, עיין לעיל שו' 15. היה אומר אל תציץ לכרמו של אדם, ואם הצצת אל תרד, ואם ירדת (כצ"ל, עיין בתיקונים של שכטר, עמ' 172) אל תביט, ואם הבטת אל תיגע 11 עיין בירושלמי שהעתקנו לעיל בפנים, שו' 22–23. ואם הגעת אל תאכל, ואם אכל הרי אדם נמצא טורף נפשו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. והדברים סתומים, ומה איסור יש כאן להציץ ולהביט? 12 נזק ראייה לא נזכר במקורות א"י, אלא שהקפידו שלא יציצו לחצר, למקום שהיו מכבסים ועושים צרכים פרטיים. ועיין ירושלמי יבמות פי"ב סה"ג, י"ד ע"ב, וברמב"ן ב"ב נ"ח א'. ומהו מגזים כאן בסופו יותר משאר גזל? ובספר אליהו רבה (שציין לו שכטר) פ"ה, עמ' 43: כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעי ה', ז') ר' אליעזר הגדול אומר כרמו של הקב"ה בית ישראל, אל תציץ בו, ואם הצצת בו אל תרד לתוכו, ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו, ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו. ואם הצצת וירדת ונהניתה ואכלתה מפירותיו, סופו של אותו האיש להטרד (כ"ה בילקוט) מן העולם. ובילקוט וארא רמז קפ"ב: כרמו של הב"ה אל תציץ בו וכו', וחסר שם "בית ישראל". ושמא יש לנו מטבע קבוע ממשל עתיק. [תיקונים והוספות: עיין ב״ר פס״ה, י׳, הוצ׳ תיאודור־אלבק, עמ׳ 720.]

424-25. ועוד משלו משל למה הדבר דומה לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים וכו'. בירושלמי פ"ב ה"א, ע"ז ע"א: התורה הזו דומה לשני שבילים וכו'.

525-26. נכוה באור, הטה לכן נכוה בשלג וכו'. בירושלמי הנ"ל: היטה בזה מת באור, היטה בזו מת בשלג. [תיקונים והוספות: עיין אבות דר״ן נו״א ספכ״ח, עמ׳ 86, מכילתא יתרו בחדש רפ״ד, הוצ׳ הרח״ש הורוביץ, עמ׳ 215, ספרי וזאת הברכה סוף פי׳ שמ״ג, הוצ׳ הר״א פינקלשטין, עמ׳ 400.]

626. מה עליו על אדם, להלך באמצע, ובלבד שלא יהא נוטה וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל, אלא שבכי"ל הושלמה המלה "מה" בין השורות. ובכי"ע: מעלין על אדם וכו'. ובירושלמי הנ"ל: מה יעשה, יהלך באמצע. ושמא הוא "נתיב יושר" שהבאנו לעיל, שו' 11–12, ד"ה לעזר, בשם ילקוט כ"י. וכבר אמר הפתגם העתיק שהממוצע הוא הטוב מכולם (πάντων μέσ’ ἅριστα). 13 עיין במלונו של לידדל וסקוטט ערך μέσος