תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:י

126-27. שהיד מטמא את חברתה לטמא בקודש דברי ר', ר' יוסה בר' יהודה או' לפסול בקודש. וכ"ה ("שהיד") בד, בכי"ע, בראב"ד, ברמב"ן, בתוספות ובמאירי הנ"ל. אבל בכי"ל: היד מטמאה וכו'. ובכי"ע: שהיד מטמאה את חבירתה לק' וש', לטמא בקודש וכו', ואין ספק שצ"ל: את חבירתה לקודש , לטמא וכו', וכ"ה ("חברתה לקדש") גם בתוספות הנ"ל. ולפ"ז ברור שיש לנו פיסקא ממשנתנו "שהיד מטמא חברתה לקדש", ולפיסקא זו נסמכה מחלוקת ר' ור' יוסה בר' יהודה בטיב הטומאה. ועיקר הגירסא כאן כגירסת כי"ל: היד מטמאה וכו', והיא פיסקא ממשנתנו ע"פ נוסח המשנה שבירושלמי (עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה וכל), ובשאר הנוסחאות הוסיפו את הפיסקא ממשנתנו הנ"ל ע"פ גירסת הבבלי "שהיד מטמא וכו'". וכן בירושלמי פ"ג סה"ב, ע"ט ע"ב: לטמא את הקודש דברי רבי, ר' יוסי בי ר' יודה אומר לפסול בקודש. מה, רבי כר' יהושע? דתנינן וכו' והיד מטמא את חבירתה 35 וסבר הירושלמי שאף ר' יהושע מדבר בקודש גרידא, והגירסא במשנתנו כאן היא בדיוק כמו במשנת ידים פ"ג מ"ב: והיד מטמא את חבירתה, אלא שכאן שנו בפירוש: בקודש. ועיין בפי' הר"ש והרא"ש בידים שם ובתוספות כאן כ"ד ב' ד"ה דתנן, ובס' שיח יצחק, מ"ט ע"ד, ד"ה ודע, ובהגהות הרש"ש על התוספות כאן. ואפשר שהראשונים פירשו שמסקנת הירושלמי הוא דיחוי בעלמא. דברי ר' יהושע. ודר' יהושע רבא מן דר', מה דאמר רבי בקודש, ומה דאמר ר' יהושע בתרומה. ובהכרח שרבי לא אמר את דבריו אלא בנגעה הטמאה בטהורה, דומיא דר' יהושע, והמחלוקת היא במעלה האחרת שבידים לעניין קודש, בנגעה הטמאה בטהורה, אבל אם לא נגעה, כולם מודים שאין השנייה מטמאה אלא פוסלת. ומנו במשנתנו ובתוספתא שתי מעלות בידים לקודש, וכמו שכתבנו לעיל. ובבבלי כ"ד א' שנו ברייתא זו: יד נגובה מטמא חבירתה לטמא לקדש אבל לא לתרומה דברי רבי וכו'. ולפי הבבלי אין הברייתא דבוקה לסיפא של משנתנו דווקא, שהרי לשיטתם הסיפא מבארת את הרישא. ולהלן שם כ"ד ב': דתניא יד נגובה וכו' ר' יוסי בר' יהודה אומר אותה יד לפסול, אבל לא לטמא. ומכאן ברור שהמחלוקת היא דווקא ביד שנגעה בטומאה דווקא, ופסקו בבבלי שם כר' יוסי בר' יהודה, ו"שהיד מטמא" שבמשנתנו פירושה: פוסלת.