תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:לב
תוספתא כפשוטה על חגיגה · Tosefta Kifshutah on Chagigah 3:32
Open in the reader →168. עברו הגיתות והבדים וכו'. משנתנו פ"ג מ"ד.
269-70. אלא אם כן אמ' לו יש לי בתוכה רביעית קודש. במשנתנו הנ"ל: ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן. וכ"ה בבבלי חולין ל"ה ב'. ופירושו בתוספות זבחים פ"ח א' סד"ה מן שהכוונה שייחד שם רביעית של יין כדי להקדישה לנסכים אחרי שיפריש ממנה תרומה. ומלשון התוספתא להלן, שו' 77, משמע שכן היו רגילים ליתן בתוך התרומה יין ושמן לקודש. ושמא נהגו כן לשם סגולה כדי שלא יפגום הטעם, 65 עיין סוטה פ"ט מי"ג, תוספתא סוף מע"ש ובמקבילות שצוינו שם ולעיל ח"ב, עמ' 790. ושלא יחמיץ היין. 66 עיין ירושלמי דמאי פ"א ה"א, כ"א ע"ד, פסחים פ"ג ה"א, כ"ט ע"ד, בבלי שם מ"ב ב'.
370-71. הביאה לו לגת הבאה אע"פ שמכירה שהיא היא לא יקבלה ממנו. בכי"ו בטעות: ממנה. והגירסא " לא יקבלה" היא בכל הנוסחאות. וכן בכי"ע: לא יקבל הימנו, אלא שנתנו נקודות למלה "לא" לסימן מחיקה. ומדברי התוספות כ"ד סע"ב משמע שגרסו בתוספתא: יקבלה ממנו, כמו שתיקנו בכי"ע, עיין מ"ש בתס"ר במקומו. וכן פסק הר"מ בפי"א מה' משכב ומושב ה"ב: יקבלה ממנו, אע"פ שהוא יודע שהיא של אשתקד. ועיין בס' ראשון לציון כ"ה א' ד"ה עבר, אבל באמת הר"מ פסק ע"פ התוספתא, וגרס: יקבלה ממנו. ועיין להלן הערה 67. וכן משמע ממשנתנו הנ"ל: אבל מניחה לגת הבאה. אלא שאין כאן ראייה גמורה, והמשנה מייעצת לע"ה להניחה לגת הבאה, והכהן הרי לא ידע שהיא משל אשתקד. ובבבלי כ"ה סע"א: בעו מיניה מרב ששת עבר וקיבלה מהו שיניחנה לגת הבאה וכו', ולא נפשטה השאלה. ואין משם ראייה לא לכאן ולא לכאן, ואפשר שאפילו לא הניח אצלו, לא יקבל לכתחילה מן ע"ה, אם הוא מכירה. 67 אבל בתוספ' רי"ד שם (ט"ז ע"ג): עבר וקבלה מהו. פירוש בוודאי אם עם הארץ מניחה לגת הבאה אע"פ שיודע החבר שמאשתקד היא מקבלה ממנו בשעת הגיתות (כשיטת הר"מ שהבאנו בפנים), אבל זה שואל אם החבר יכול להשהותה עד שעת הגיתות, מי חיישי' דילמא אתי בה לידי תקלה וישתנה בשאר ימות השנה, אי לא וכו'. ולפיכך נראה שאין כאן וודאי כלל שהגירסא בתוספתא משובשת, שהרי יש לנו עליה ארבע עדיות, והסופר בכי"ע אפשר שתיקן ע"פ הרמב"ם והתוספות. וכן במאירי, ריש עמ' 65: מניחה עם הארץ זה בביתו עד שנה אחרת לגת הבאה ומקבלה ממנו, ואעפ"י שמכיר בה שהיא ישנה וכו', וי"מ אותה דוקא שנותנה לו בחזקת של עכשיו, ואין הדברים נראים כלל. הרי לך מפורש שלדעת "יש מפרשים", אם הוא מכירה שהיא של אישתקד לא יקבלה ממנו. ובוודאי שסמכו כאן על התוספתא, וגרסו בה כבנוסחאות שלנו. [תיקונים והשלמות: נשמט: ועל הלשון ״אע״פ״ לפי גירסא זו, עיין מ״ש לעיל ח״א (תרומות), עמ׳ 429, ש' 16, ובהערה 27 שם.]