תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:לה

181-82. הלוקח כלים מאומני עם הארץ והמוסר כלים לאומני עם הארץ נאמנים על טהרת החטאת וכו'. בד בטעות: והמוכר כלים וכו', והנכון כלפנינו, וכ"ה בכי"ע, בכי"ל ובקג"נ. ובתס"ר ח"א, עמ' 249, ציינתי לתוספתא טהרות פ"ח ה"ט, ששנו שם: והלוקח כלים מאומני עם הארץ, והמוסר כלים לאומני עם הארץ טמאין מדרס וטמאין טמא מת וכו', עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, סוף עמ' 85 ואילך. ושנו כאן שלחטאת נאמנין, ובתרומה אינם נאמנין, והם טמאים מדרס וטמא מת. והחידוש כאן שאעפ"י שהכלים אינם שלהם, ומסר אותם לרשותם, נאמנין על טהרת חטאת. ועיין בתוספ' רי"ד כ"ו א' ד"ה ובירושלים שכתב שבקודש אין ע"ה נאמן על שאינו שלו, עיי"ש הטעם.

282-83. שלחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו ואפילו בשבת. וכ"ה ("שלחן") גם בד, בכי"ל ובקג"נ. וכ"ה בר"ח כ"ז א'. ובכי"ע בטעות: כלי שלהם שניטמא וכו'. ובכי"ע, קג"נ ור"ח: אפילו בשבת. ובמשנתנו פ"ג מ"ח: ואומרין להם הזהרו שלא תגעו בשלחן ובמנורה 70 כ"ה במשניות מטיפוס א"י: הוצ' לו, קויפמן פרמה, משניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן (אלא ששם: או במנורה). ועיין דק"ס, עמ' 92, הע' ח'. אבל לפני הבבלי חסרה המלה "ומנורה", כמפורש שם כ"ו ב': ותנא דידן מ"ט לא תני מנורה וכו'. וכו'. ופירשו בבבלי כ"ו ב' משום שכתוב בהם תמיד, ואסור לטלטלם ממקומם (עיין בהשגות הראב"ד כלים פ"ג ה"א) 71 ועיין מה שתמה עליו במרכבת המשנה ח"ג במקומו. כדי להטבילם. ובשולחן, אעפ"י שהיו מוציאין אותו ברגל מן ההיכל, 72 עיין בירושלמי ספ"ג, ע"ט ע"ד. ועיין בבלי כ"ו ב', יומא כ"א ב', מנחות כ"ט א', שם צ"ו ב', ולהלן מנחות פי"א סהי"ב ובמשנה למלך פי"א מה' מטמאי משכב ומושב הי"א. ומ"ש בתס"ר ח"ב ע"ב, עמ' 262, היא טעות ואין "לעזרה" אלא "בעזרה", כרגיל במשנה ובתוספתא, שהרי אם הוציאוהו מחוץ לעזרה נפסל הלחם ביוצא, כמו שכתב בח"ד שם. והכוונה שהוציאו אותו מן ההיכל, והביאו אותו עד פתח העזרה, וראו את הנס בחוץ, עיין ריטב"א יומא כ"א א' ומ"ש בשיח יצחק כאן כ"ו ב'. ועיין גם מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 79, והעיקר הוא כפירוש השני שם, עיי"ש ד"ה אבל יותר נראה. מ"מ צריך ליזהר שלא יגעו בו ויטמאו גם את הלחם. ומפרש כאן שאם נטמא מטבילין אותו (עיין בבלי פסחים ק"ט ב') בזמנו וכו'. ועיין מ"ש להלן. ובירושלמי פ"ג ה"ח, ע"ט ע"ד: תני שולחן שניטמא מטבילין אותו בזמנו אפילו בשבת דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים מיד וכו'. ועיי"ש בגליון הש"ס ובפי' הרידב"ז. והנכון הוא בח"ד כאן, בנוע"י ובס' ניר, והכוונה שלדעת ר' מאיר מטבילין אותו בזמנו דווקא, כלומר בשעה שמסלקים את הישן, ואפילו בשבת שאסור לטבול התירו, משום שאין שבות במקדש. וחכמים סוברים שמטבילים אותו מיד, ביום שניטמא. והמשך הירושלמי מבואר בח"ד ובנועם ירושלמי שם, ועיי"ש בירושלמי שפירשוהו בניטמא בספק טומאת משקין.

383-84. מעשה והטבילו את המנורה ביום טוב והיו צדוקין אומ' בואו וראו פרושין שמטבילין מאור הלבנה. וכ"ה ("ביום טוב") גם בד. אבל בכי"ע, כי"ל וקג"נ חסר "ביום טוב". ובר"ח הנ"ל: ומעשה שהטבילו המנורה בלילי יום 73 בלילי יום [טוב], כמו שהגיהו בגליון. כו'. ובכל הנוסחאות כאן: מאור הלבנה. ובירושלמי הנ"ל: פעם אחת הטבילו את המנורה 74 ולא נזכר "ביום טוב", והוא כגירסת כי"ע, כי"ל וקג"נ כאן. אמרו צדוקים ראו פרושים מטבילין גלגל חמה . ונראה שגירסת הר"ח "בלילי יום [טוב]" אין לה קיום בשום נוסח, והואיל ובטומאת משקין אנן קיימין בוודאי לא היו מבטלין את נר תמיד משום טומאה דרבנן, עיין בתוספות כ"ו ב' ד"ה מנורה, במהרש"א שם, ומה שהאריך בזה ר"א מזרחי ריש תצוה. ומה שאמרו כאן "מאור הלבנה" הוא משום שזהבה הנוצץ נראה כאור הלבנה, אבל הטבילוה ביום. ופירש בח"ד שהצדוקים לא היו מודים בטומאת משקים, ולפיכך תמהו שמטבילין את הלבנה, או את החמה, שאין בהן טומאה.