תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:לד
תוספתא כפשוטה על חגיגה · Tosefta Kifshutah on Chagigah 3:34
Open in the reader →178-79. שנכנסו לבית וכתבו עליו מבחוץ כל שבבית טהור נאמנין על טהרת החטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה. וכ"ה בד, בכי"ע (אלא ששם: וכתוב) ובכי"ל. ובמשנתנו פ"ג מ"ו: הגבאים שנכנסו לתוך הבית, וכן הגנבים שהחזירו את הכלים, נאמנין לומר לא נגענו. וברש"י שם: נאמנים לומר שלא נגעו לתוכו. לקדש נאמנין אבל לא לתרומה וכו', ובהדיא שנינו בתוספתא הגבאין שנכנסו לתוך הבית נאמנין על טהרת חטאת, ואין נאמנין על טהרת תרומה. והאי חטאת בשר קדש, ולא אפר חטאת, כדמוכח התם. והנה גם רש"י מקיים את גירסת הנוסחאות, אלא שקיצר, והשמיט "וכתבו עליו כל שבבית טהור". אבל בתוספות שם כ"ו א' ד"ה הגבאין: לקדש ובתרומה קאי, ולא לחטאת, ובהדיא תנא בתוספתא הגבאים שנכנסו לבית נאמנין לומר לא נגענו על טהרת חטאת ועל טהרת תרומה , והא חטאת הוי קודש, כדקתני התם, ולא אפר חטאת. ונזדמנה להם לרבותינו נוסחא משובשת בתוספתא. ומתוך דברי רש"י ובעלי התוספות מוכח שהיה לפניהם הסדר בתוספתא כמו בד ובכי"ו, ולפיכך הסיקו שטהרת חטאת כאן פירושו טהרת בשר חטאת, בשר קודש, ואין מדברים כאן במי חטאת ובאפר חטאת, ונדחקו לפרש כן, מפני שבהלכה שלפניה ושלאחריה מדברים בקודש, ומי חטאת מאן דכר שמיה. ברם הכרח אין כאן, ולא עוד אלא שבכי"ע, בכי"ל (וכנראה, גם בקג"נ) נשנית הלכה זו אחרי הכ"ח שלעיל, כלומר, מיד אחרי ההלכות שעסקו בהבדלים בין אפר חטאת ובין תרומה. ולפי הסדר ההוא בהכרח שטהרת חטאת כאן, היא טהרת מי חטאת כבהכ"ד-הכ"ח שלפניה. ואף ההלכה הסמוכה לכאן: ובירושלים נאמנין וכו', לא נשנית שם אחרי ההלכה שלפנינו, אלא אחרי הכ"ט שלנו (מן המודיעים ולפנים וכו' בירושלים נאמנין וכו'), ולפי סדר זה אין שום מקום להוציא טהרת חטאת מפשוטה, ולא עוד אלא שמהמשך הדברים מוכח בפירוש שטהרת חטאת כוונתה מי חטאת ואפר חטאת, כמו שכתבנו. ולפיכך נראה שלא דברה התוספתא אלא בהווה, ובגבולים אין קדשי מקדש מצויים, אבל ישנן בבתים תרומה ומי חטאת (עיין ר"מ ספי"ג מה' פרה). והיו כותבים על הכלים מה שנמצא בתוכם, ובשעת הסכנה גרידא היו כותבים בקיצור וברמז, כמפורש במשנת מע"ש פ"ד מ"י-מי"א ובמקבילות. והכתובת שמשה אזהרה לבני הבית שלא יגעו בכלי, וגם היתה סגולה לגבאים שלנו שלא יקחו אותו, עיין במשנת נדרים פ"ג מ"ד. והגבאים שנכנסו אינם לפנינו שישאלו אותם, אלא שהם בעצמם כתבו על הבית מבחוץ "כל שבבית טהור", ואנו מאמינים להם על טהרת חטאת, כשם שמאמינים לכל ע"ה, אבל אין מאמינים להם על טהרת תרומה, וכסתם משנת טהרות פ"ז מ"ו. והברייתא שלנו משלימה את משנתנו פ"ג מ"ו, ושונה הלכה אחרת הנוהגת בגבולים, והוא הדין אם היו שם יין ושמן מוקדשים לנסכים היו נאמנין, כפירש"י במשנתנו. ועיין בירושלמי למשנתנו, בבבלי כ"ו א', ומ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 83, ובמבוא שם, עמ' ט"ו.
279-80. ובירושלם נאמנין על טהרת כל הכלים לקודש אבל לא לתרומה, ובשעת הרגל אף על התרומה. המלה "כל" חסרה בכי"ע ובקג"נ. ובמשנתנו פ"ג מ"ו: ובירושלים נאמנין על הקדש, ובשעת הרגל אף על התרומה. ובבבלי שם כ"ו א': ובירושלים נאמנין על הקדש. תנא נאמנין על כלי חרס גסין לקודש וכו'. וברש"י שם: בהדיא תניא, בירושלם 68 כ"ה בד"י, עיין שיח יצחק כ"ו סע"א ודק"ס, עמ' 91, הע' ר'. נאמנין על טהרת כל (כגי' כי"ו, ד וכי"ל) הכלים לקדש. וכן בתוספות שם ד"ה ובירושלם: וכן תנא בהדיא בירושלם 69 עיין שיח יצחק ודק"ס הנ"ל. נאמנין על טהרת כל הכלים. ובתוספ' רי"ד שם, ט"ז ע"ד, מביא שכן פירשו שאר מפרשים והריבמ"ץ שהברייתא שבבבלי "נאמנין על כלי חרס הגסין וכו'" מפרשת את "נאמנין על הקדש" שבמשנתנו. והוא השיג עליהם מן הסדר שבמשנתנו, שלפי פירוש רש"י וסייעתו "אמאי אפסיק ותנא הגבאין והגנבין, והדר תני ובירושלים נאמנין על הקדש, ברישא דתנא מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס וכו' התם הוה ליה למיתני ובירושלים נאמנין על הקודש". והנה בכי"ע ובכי"ל (וכנראה שכן היה גם בקג"נ) הסדר הוא באמת כמו שהציע בתוספ' רי"ד: מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס הדקין, מן המודיעין ולחוץ אינן נאמנין. בירושלם נאמנין על טהרת הכלים (בכי"ל: כל הכלים) לקודש וכו'. נמצאנו למדים שגירסאות התוספתא מקיימות את פירש"י וסייעתו. והכוונה שבירושלים האמינו להם אף על הכלים הגסים הריקנים.