תוספתא כפשוטה על עירובין א:א

11. מבוי שגבוה מעשרים אמה יתר מפתחו של היכל וכו'. כ"ה בכל נוסחאות התוספתא. ובכי"ו בטעות: מעשרים אמה ימעט. יתר וכו'. ובמשנתנו פ"א מ"א: מבוי שהוא גבוה מעשרים 1 כ"ה ברוב הנוסחאות, עיין בבלי ג' ב', סוכה ב' א', ומ"ש בדק"ס, עמ' 1, הע' א', ומש"ש בשם הגאונים, ועיין הגהות הרש"ש כאן. אמה ימעט. ופירש"י: שהוא גבוה. שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה וכו', ולפ"ז ימעט כוונתו ישפיל את הקורה. 2 במאירי (4 ע"א): ועל דרך זה הוא קורא במשנה זו קורת המבוי בשם מבוי. וכן הבינו רוב הראשונים. ולפי פשוטו פירושו שאם סוף המבוי 3 כותלי סוף המבוי, שבהם אנו מעוניינים. גבוה מעשרים אמה ימעט את הגובה, 4 דומיא דסיפא: והרחב מעשר אמות ימעט, כלומר, את הרוחב. ולא נזכרה עדיין קורה כלל. ועיין מ"ש להלן. והתוספתא הוסיפה: יתר מפתחו של היכל, שהיה גבוה כ' אמה. והובאה ברייתא זו בבבלי ב' ב', ג' ב'. ועיין ירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ב. ובבבלי ג' א' אמרו שאין כאן אלא סימן בעלמא (פירש"י שלא תחליף את הגירסא ותאמר למעלה מל', או מארבעים), שהרי להיכל היה צורת הפתח, ועיקר הטעם הוא שהצריכו קורה משום היכירא (שיכירו שאין כאן רשות הרבים), ולמעלה מכ' אמה אין העין שולטת.

22. כיצד ממעטו נותן עליה קורה וכו'. בד ובכי"ע: נותן עליו קורה וכו'. ובכי"ל ובמאירי (שנביא להלן): נותן לו קורה וכו'. ולפי פירושי הראשונים ברישא ש"מבוי שגבוה מעשרים אמה" כוונתו לקורה שמונחת למעלה מעשרים אמה, הלשון "נותן עליו קורה" מגומגם קצת, עיין מ"ש להלן. ובבבלי ג' רע"ב: חלל מבוי תנן. והקשו עליה: כיצד הוא עושה מניח את הקורה 5 כ"ה בכי"מ ובכ"י אוקספורד ובר' שלוניקי, עיין דק"ס, עמ' 7, הע' ד'. ואף בר"ח: הקורה. משפת עשרים ולמטה (כלומר, ומכאן שהחלל צריך להיות פחות מעשרים). אימא ולמעלה. והא למטה קתני. הא קמ"ל דלמטה כלמעלה, מה למעלה חללה עשרים אף למטה חללה עשרה. ופירש"י: [ולמטה], וכן למטה, אם בא לעשותו נמוך מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה, דבפחות מעשרה לא הוי מבוי. והנה מלשון הברייתא שבבבלי: מניח את הקורה משמע שמוריד את אותה הקורה שלמעלה, כלומר משפילה משפת עשרים ולמטה. אבל מלשון התוספתא משמע יותר שנותן קורה אחרת, אם טריחא ליה מילתא לתלוש את הקורה העליונה ממקום חיבורה, ולהורידה למטה. וכן מוכח מן הגירסא בכי"ו, נותן עליה, כלומר, נוסף על הקורה העליונה 6 דוגמת: נתתי לך שכם אחד על אחיך (בראשית מ"ח, כ"ב), או נושאין על האנוסה ועל המפותה (משנ' יבמות דפי"א), וכדומה בלשון המקרא והמשנה. נותן אחרת תחתיה. וכן במאירי ד' סע"ב, (ד' ע"ד מן הספר): ואעפ"י ששנינו בתוספתא כיצד ממעטו נותן לו (כגי' כי"ל) קורה מעשרים ולמטה, לא שיהא צריך לה על כל פנים (כלומר לא שחייב לתת קורה אחרת תחת העליונה), אלא מיני הכשר הם, ותפש אחד מהם. וכמה מן הראשונים הבינו בלשון הרי"ף והר"מ שנותן קורה אחרת תחת העליונה, עיין מ"ש להלן. ובירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ב: לא אמר (כלומר, במשנתנו) אלא למעלה מעשרים, הא בסוף עשרים כשר. ותייא כרב, דרב אמר סוף שיעורן (כלומר, של חכמים) להקל. ר' יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר. ר' חייה בשם ר' יוחנן מבוי שקורתו למעלה מעשרים נותן קורה (קורה אחרת?) בתוך עשרים וממעט בתוך עשרים, אמר ר' יוסה והוא שיהא כל הכשר קורה (כלומר, שאם ינטל מה שלמעלה מעשרים ישאר הכשר קורה בתוך עשרים. ועיין בבלי ג' א') בתוך עשרים. ר' חלקיה אמר בשם ר' אחא ואפילו ברוב 7 כן מעתיק בשם הירושלמי ברשב"א ט"ז ב', 22 ע"א, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 219. ולפנינו בירושלמי בטעות: ואפילו כרב וכו'. אתיא היא 8 כלומר, אין צורך שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים אמה, אלא אפילו רובה של קורה (ואע"פ שאין ברוב כשיעור הכשר קורה, עיין להלן שו' 11 ואילך) בתוך כ' אמה דיו. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו הנ"ל בבאור המשך הירושלמי. וכו'. נמצאנו למדים שאפילו רב אינו מכשיר אלא אם כבר נתן את הקורה בשעור חלל מצומצם של עשרים אמה, מפני שסוף שיעור דרבנן להקל, ואין מחמירין עליו להוריד את הקורה. אבל בוודאי כשנותן בתחילה, אינו מצמצם, ונותן מקצת הקורה בתוך עשרים אמה, ודלא כר' יוחנן שמצריך לכל הפחות רוב שיעור קורה בתוך עשרים. וברי"ף ריש פירקין (והעירו עליו מפרשי התוספתא): כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה. 9 וכ"ה בס' העתים, ריש עמ' 112. אבל מ"ש ברי"ף בסמוך "כי היכי דהוי חלליה עשרים דאמרינן" ליתא ברי"ף כ"י ובס' העתים הנ"ל, ועיין דק"ס, עמ' 6, סוף הע' ע'. מקצת קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרים וכו', ואסיקנא רבא אמר זה וזה כשר, חלל סוכה תנן, חלל מבוי תנן. ונראה שהרי"ף העתיק את התוספתא שלנו, ופירשה שנותן חלק מן הקורה למטה, וכדברי התלמוד: מקצת קורה וכו'. ופירושו, שמכיון שהוא צריך להשפיל את הקורה העליונה, או שנותן קורה אחרת, נותן את הקורה מעשרים אמה ולמטה, אעפ"י שבידי אדם אפשר לצמצם, מכל מקום לכתחילה אפילו סוף שיעורן להחמיר, וכמו שמשמע מן הירושלמי שכתבנו לעיל. וכן כתב מדעתו בדרכי משה טאו"ח סי' שס"ג אות ז'. 10 בתוספות בכורים הביא את הירושלמי ואת דברי בעל דרכי משה, אלא שהרב ז"ל נסמך על הגירסא המשובשת בירושלמי "אפילו כרב אתיא היא", ולפי גירסא זו הרי מפורש שאפילו למ"ד חלל תנן, מ"מ צריך לכתחילה להניח מקצת הקורה בתוך עשרים, אבל כבר הראינו לעיל שאין כאן אלא ט"ס בירושלמי. ובקרבן נתנאל על הרא"ש פ"א, אות ו', הביא את דברי בעל דרכי משה הנ"ל והבין בטעמו שלפיכך צריך למעט בתוך עשרים מפני שעשה שלא כדין. ולפ"ז הטעם הוא משום קנס. ואין זכר מזה בדברי הרב ז"ל. ובקרבן נתנאל שם הקשה למה לא תירצו כן בתלמוד עצמו את הברייתא שהביאו, עיי"ש שנדחק (ולפי הגירסא הנכונה בבבלי אין תירוצו עולה כלל). ובאמת אין כאן קושי, שהרי בברייתא שבבבלי הגירסא היא בכל הנוסחאות: מניח את הקורה משפת עשרים ולמטה, ולפי זה ברור שכל הכשר קורה צריך להיות למטה, ואם מטעם צמצום אתינן עלה, הרי אפילו במקצת קורה דיה. ולפיכך תירצו בתלמוד כמו שתירצו, וכפירש"י. והנה בעל המאור במקומו, הרשב"א, 11 לפי הרב המגיד פי"ז מה' שבת הט"ז. ועיין בעבודת הקודש שלו ריש שער א' סי' ג'. הרא"ש פ"א סי' ד', והמאירי (ד' סע"ב) הבינו בלשון הרי"ף והר"מ שנותן תחתיה קורה שניה, נוסף על העליונה (אם אינו רוצה להשפיל את העליונה), וכמו שמשמע מלשון התוספתא (עיין מ"ש לעיל), אבל באמת אין שום הכרח בדבריהם, והרי"ף והר"מ אינם מדברים בקורה שלמטה מן העליונה, 12 ברי"ף שלפנינו הגירסא היא: כך הקורה שממעט בה למטה ממנה, דיה שתהא רחבה טפח. ברם המלה "ממנה" חסרה ברי"ף כ"י, עיין בגליון הרי"ף בשם הגהות מא"י, ואיננה גם בס' העתים הנ"ל (לעיל הע' 9). אלא בקורה שלמטה בקרקע, 13 ועיין בפי' ר' יהונתן במקומו. שאף היא ממעטת את הגובה, כמו שהוכיח הרב המגיד בפי"ז מה' שבת הט"ז מתוך דברי בעל ס' העתים. 14 עמ' 112 הנ"ל. ועיין בב"י טאו"ח סי' שס"ג. ופשיטא שכ"ז הוא רק לשיטת הראשונים שבמשנה עצמה (וכן ברישא של התוספתא) כבר נרמזה קורה, אבל לפי מה שפירשנו בריש פרקין שמדברין על הגובה של סוף המבוי, ובתחילת התיקון עסיקינן, הרי בוודאי שאנו מדברים כאן בקורה אחת גרידא, ואין שום הבדל בין "קורה" ובין "את הקורה". ובכי"ו צ"ל: נותן עליו (או לו), כבשאר הנוסחאות.

32-3. הרחב מעשר אמות יתר מפתחו של היכל וכו'. וכ"ה ("מעשר") אף בכי"ע, ואצל צוק' בטעות: מעשרים. והיא פיסקא ממשנתנו, ולא הוסיפה התוספתא אלא את הסימן "יתר מפתחו של היכל", אבל לא כפתחו של היכל ממש, שהרי פתחו של היכל היתה לו צורת הפתח, עיין בבלי ב' ב'.

43-4. עושה לו פס וממעטו עד עשר אמות. בירושלמי פ"א ה"א, י"ח ע"ג: כיצד ממעט נותן מלתרה בפתח המבוי ומתיר המבוי. ולהלן שם, וכן בבבלי י' ב', מפרש שמעמיד פס של ג' אמות 15 בירושלמי: ג' אמות וכל שהוא. ועיין בתוספות י' ב' ד"ה ועושה. רחוק ב' אמות מן הכותל, והוי ליה עומד מרובה על הפרוץ, ונחשב כאילו כל החמש אמות גדורות. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 221.