תוספתא כפשוטה על עירובין א:יא

127-28. היתה קרן זוית זו יוצאה מכותל זה וכו'. בכי"ו חסרה בבא זו, ואיננה אף בכי"ל ובבבלי אבל ישנה בד, בכי"ע ובירושלמי הנ"ל (בשינוי סדר). ומסתבר שנשמטה ע"י הדומות. ופירש בשי"ק שם שברייתא זו היא כר' אליעזר (במשנתנו פ"א מ"ב) המצריך שתי לחיין. ועיין במתא דירושלים מ"ש על שי"ק, ונעלמה ממנו לפ"ש התוספתא שמפורש בה "מכותל זה וכו' מכותל זה", ולא כלשון הירושלמי "יוצא מיכן וכו' יוצא מיכן" שרצה לפרש בה שבכותל אחד עסיקינן, והן יוצאות זו למעלה מזו.

228-29. העמיד לחי וקורה באמצע מבוי אין לו אלא עד מקום לחי וקורה. בבבלי י"ד ב': תנא עשה לחי לחצי מבוי אין לו אלא חצי מבוי. פשיטא. אלא אימא יש לו חצי מבוי. הא נמי פשיטא. מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאישתמושי בכוליה קמ"ל. והוכיה הרשב"א 50 לפי המאירי י"ד ב' ד"ה מי שעשה, מגיד משנה פי"ז מה' שבת ה"כ, הגהות הרי"ף בתמת ישרים, י"ב ע"ג. מן התוספתא כאן שלהי לאו דווקא, אלא אפילו קורה דינה כלחי, כמפורש כאן, "ולא תאמר דוקא לחי שהוא משום מחיצה, ומחיצה בכל מקום נמוקה עמה, אבל קורה שאינה אלא משום היכר, אין היכר אלא בשנעשית בראש המבוי". ועיי"ש שהוכיח כן מסוגיית הבבלי עצמה. 51 הרשב"א הטיל על החצי המתוקן כל תנאי מבוי, והיינו שלא יהא פחות מד' אמות, ושיהא ארכו יותר מרחבו, ושיהו חצרות ובתים פתוחים לתוכו, עיין במקורות הנ"ל ובעבוה"ק להרשב"א שער א' סי' י', ו' ע"א. והנה אף בתוספתא כאן מפורש כגירסת הבבלי שאין לו אלא עד מקום לחי וקורה, 52 בתוספות בכורים כותב: עד מקום לחי וקורה. ולעניין המקום לחי וקורה אם מותר להשתמש עיין ש"ס ח' ע"ב וכו'. וכנראה שהרגיש שאפשר לפרש בלשון התוספתא שאין לו אלא עד מקום לחי וקורה, ולא בין הלחיים ותחת הקורה. אבל העיקר חסר מן הספר. ומשמע מלשונה שיש כאן חידוש שאסור לטלטל בכולו. ונראה שלפי מסורת א"י (עיין להלן) אפשר לפרש שהדברים דבוקים לרישא, והיינו אם קרן זוית יוצאת מכותל זה וקרן זוית יוצאת מכותל זה שדינן כלחיים, מ"מ אם העמידו לחי וקורה באמצע המבוי אין להם אלא עד מקום הקורה והפסידו את השאר, מפני שהוכיחו במעשיהם שאינם סומכים על הקרנות, ולא נעשו הקרנות אלא לצורך הבניין. ואפילו למ"ד לחי העומד מאליו הוי לחי, מ"מ כשגילו דעתם שאינם סומכים עליו, אינו מתיר, כמפורש בבבלי ט"ו סע"א, עיי"ש בפירש"י. ובירושלמי פ"ה ה"ה, כ"ב ע"ד: חד רבי פנחס סלק להכא חמא כפתה 53 כ"ה במאירי נ"ט א', 83 ע"א. ולפנינו בטעות: חזא בפתח. דשקתא דגזוראי. אמר להן חלקתם עירובכם. א"ל ר' יודה בר שלום לחיזוק בתים נעשית. כלומר, הכיפה לא נעשית לשם עירוב, אלא לשם חיזוק הבתים (עיין בבלי מנחות ל"ג ב'), ואין סומכין עליה. ועיין בעבודת הקודש להרשב"א שער א' סי' ח, ה' ע"ב. ועיין בבלי י"א ב', ואינו עניין לכאן. וכ"ז הוא לשיטת בני א"י ששנו לפני כן את הבבא של קרנות היוצאות מן הכותל, אבל בבבל לא שנו ברייתא זו, 54 עיין מ"ש לעיל בפנים, שו' 27–28, שהברייתא ההיא אינה הלכה, ונשנתה בשיטת ר' אליעזר. וממילא היו מוכרחים לפרש אותה אחרת, ויש כאן שתי מסורות. וכי"ע וד הם במסורת הירושלמי, וכי"ו וכי"ל במסורת הבבלי. ועיין בתוספות נ"ט ב' ד"ה מבוי, לקוטות הרמב"ן, רשב"א וריטב"א שם, מאירי נ"ט א', רא"ש פ"ה סי' ט', שו"ת הריב"ש סי' ת"ה, תשב"ץ ח"ב סי' ל"ה, והעתקתי אותם בהירושלמי כפשוטו, עמ' 300 ואילך. ועיין להלן פ"ה, שו' 14, ומש"ש.