תוספתא כפשוטה על עירובין ב:יג

143-44. נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב וכו'. הרישא היא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג. וכל הברייתא בירושלמי פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, וסוכה פ"ב ה"ד, נ"ב ע"ד, ובבלי כאן ל"ג א'. ופירשו בירושלמי ובבבלי שיש בו באילן רוחב ד' טפחים והוא עומד בר"ה, ונותן העירוב נתכוין לקנות שביתה למטה, והוי ליה עירובו ברשות היחיד והוא ברשות הרבים. אלא שקשה היה לו לבבלי לשיטתו שהנותן עירובו יש לו ד' אמות, הרי אף אם נתכוין לשבות למטה עדיין הוא ועירובו במקום אחד. ולפיכך העמידוהו (ל"ב סע"ב ואילך) באילן הנוטה חוץ לארבע אמות, ומאי למעלה ומאי למטה דהדר זקיף וכו'. ועיי"ש בתוספות ד"ה דהדר. ועיין במאירי שם (כ"ד סע"א מן הספר) סד"ה ולמדת. אבל בירושלמי אין זכר מזה, ופירשו כפשוטו שאין עירובו עירוב מפני שעירובו ברשות היחיד והוא בר"ה, ואינו יכול ליטלו. ואף הרי"ף וס' העתים, עמ' 73, והר"מ השמיטו את כל האוקימתא, עיין בבעל המאור ובמאירי במקומו (כ"ג ע"ד מן הספר) ומ"ש הרב המגיד בפ"ו מה' עירובין ה"ח ובמרכבת המשנה שם.

244-45. למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב. וכ"ה במשנתנו הנ"ל, והוסיפה הברייתא: ואסור ליטלו וכו'. ופירשו בירושלמי: ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול. כלומר, מכיוון שהוא ועירובו במקום אחד מדאורייתא, אלא שכל החסרון הוא מפני שאסור ליטלו משום שמשתמש באילן בשבת, ראוי הוא לעבור על השבות, ואין העירוב בטל. ובבבלי פירשוה כרבי הסובר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, ונמצא שבשעת קניית העירוב (בין השמשות) היה מותר לו ליטול את העירוב והיא סעודה הראויה לו באותה שעה.

345-47. נתנו בכלכלה ותלאה באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו דברי ר'. וכ"ה בירושלמי כאן וסוכה הנ"ל ובשרי"ר, עמ' 96, אלא שבמקום "דברי ר' " כתוב שם: למטה משלשה מותר. ובכי"ע ובכי"ל כאן: למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו, בתוך עשרה מותר ליטלו דברי ר'. ובבבלי הנ"ל: נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפילו למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו 70 כ"ה בכי"מ, וכן היה לפני רש"י, אלא שהגיה. וכ"ה בכל הספרים לפי עדות הרשב"א במקומו. ועיין גם בתוספ' רי"ד ובריטב"א. וכן בר"ח: ואסור לטלטלו דברי רבי. דברי רבי וכו'. ופירשה ר' ירמיה (ל"ג ב'): שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאה לתוך עשרה. ובירושלמי הנ"ל: וקשייא אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו, אם אסור לטלטלו לא יהא עירובו עירוב. 71 הקושיא היא על הסיפא, על למטה מעשרה, והיא חזרה מלעיל שם, ולא סיים את התירוץ: ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול, כרגיל בירושלמי. ר' אחא בשם ר' חיננא ראוי הוא להופכה ולבטל רשות היחיד שבה. 72 כלומר, ר' אחא חולק ואומר שאין הלכה כברייתא זו, אלא אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב, וכר' ירמיה בבבלי הנ"ל (בפנים). א"ר יוסה הדא אמרה 73 נ"ל שהכוונה לסיפא של משנתנו: נתנו בראש הקנה וכו' הרי זה עירוב. וכן מוכח להלן בירושלמי שם שפירשו את משנתנו זו מפני שהקנה תלוש ונעוץ, לפיכך עירובו עירוב, וכמו שפירש בס' ניר להלן שם. ספסל שהוא נתון ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה מכיון שהוא ראוי להפכו ולבטל רשות היחיד שבו, הדא אמרה שעירובו עירוב ומותר לטלטלו. 74 והוא סיום דברי ר' אחא, שמכיוון שראוי להפוך את הכלכלה וליטלו מותר לטלטלו בין אם הוא למעלה מעשרה בין אם הוא למטה, מפני שהוא משתמש בכלכלה התלויה באילן, ומותר להשתמש בצידי האילן. וכן מוכח מהמשך הירושלמי. ור' אחא מסתייע בדברי ר' יוסה שהוכיח כן ממשנתנו. נמצאנו למדים שגירסת כי"ע וכי"ל מוגהת ע"פ הבבלי 75 אלא שנראה שצ"ל שם בכי"ע ובכי"ל: בתוך שלשה (במקום "עשרה") מותר ליטלו, אבל וודאי אין כאן, עיין מ"ש להלן בפנים, שו' 48–49, ד"ה שרשי. ומסקנת הירושלמי, וגירסת כי"ו וד מקויימת ע"י הפיסקא בירושלמי שאין להגיהה בשום אופן (שהרי כן הוא גם במקבילה בסוכה ובשרי"ר כאן). וברייתא זו סברה שאעפ"י שהוא יכול להפוך את הכלכלה ולבטל רשות היחיד שבה, מ"מ כל זמן שלא עשה כן הרי הוא בר"ה ועירובו ברשות היחיד, מה שאין כן אם עירובו למטה מעשרה, ששניהם ברשות אחת מדאורייתא, ואין כאן אלא חסרון בנטילת העירוב מחמת שבות. ובבבלי שבת קנ"ה רע"א שנינו: נעץ יתד באילן ותלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מי' טפחים עירובו עירוב. והיא כעין ברייתא שלנו לפי גירסת כי"ו וד. ואעפ"י שמתוך הסוגייא שם מוכח שהברייתא היא כחכמים כאן, 76 עיין בגליון הש"ס לרע"א שם לתוספות ד"ה למטה. ולמטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, מפני שתלה את הכלכלה ביתד, ומותר להשתמש בצדי צדדים של האילן, מ"מ אם תלה את הכלכלה ביתד למעלה מעשרה, אעפ"י שמותר לו להפך את הכלכלה (שהרי אינו משתמש באילן), אין עירובו עירוב מפני שהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, עיין ברש"י ובמאירי שם. ועיין בהגהות מצפה איתן ומהר"א הורוויץ שם.

447-48. וחכמים או' כל שאסור ליטלו אין עירובו עירוב. וכ"ה בד, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע בטעות: וחכמ' אומ' עירובו עירוב. ויש כאן השמטה. ובירושלמי לא נזכרו דברי החכמים.

548. אחד העירוב ואחד כל הכלים. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע נשמטה המלה "הכלים". ובבבלי חסירה בבא זו. ופירושה שאעפ"י שכאן אינו משתמש באילן גופא אלא בצדדיו (בכלכלה שתלויה בו) אסור להשתמש בצידי אילן בין להטיל שם עירוב ובין לתלות שם כלי.

648-49. שרשי אילן שהן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים וכו'. וכ"ה הסדר בד, כי"ע וכי"ל. אבל בקג"נ כל הברייתא עד שו' 53, חסרה כאן, וישנה בסוף פירקין. וכגירסת כי"ו כ"ה גם בד כי"ל וקג"נ. וכ"ה בברייתא שבבבלי כאן ק' א'. וכן יוצא ממשנתנו שם פ"י מ"ח. אבל בכי"ע: שגבוהין מן הארץ עשרה טפחים וכו'. ועיין מ"ש לעיל שבת פ"י, שו' 50–51, ד"ה לא יתלה אדן, ולעיל הערה 75. ולעצם העניין על איסור שימוש באילן, עיין מ"ש לעיל סוף שבת.

749-50. או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים אע"פ שהן שוין לארץ מרוח אחת לא ידרוס ויעבר עליהן ממקום למקום. המלים "לא ידרוס וכו' למקום" אינן בברייתא שבבבלי. ולפי גירסת כי"ע לעיל ("עשרה טפחים") הוא מאמר המוסגר, שאם יש חלל תחתיהן שלשה טפחים, לא ידרוס עליהן 77 אעפ"י שאינן גבוהין עשרה (ועיין וי"ר פ"ד, ג', עמ' פ"ה). ואח"כ צ"ל ( לפי מסורת כי"ע ): לא (בלי וי"ו) ישב עליהן וכו', כמו שהוא בכי"ל כאן (וכ"ה בבבלי, אלא ששם הדברים מובנים מאליהם, שהרי לא הזכיר שם את הבבא של דריסה), והוא חוזר לשרשים שגבוהים "עשרה" טפחים. ובירושלמי שהבאנו בפנים מפורש שאם אינם גבוהים שלשה כארץ הן, ומותר גם לדרוס עליהן. משום חשש תלישה, עיין בירושלמי כאן פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב, וביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, ובבלי כאן ק' ב'.

851-52. ואין נתלין באילן ואין נסמכין על האילן וכו'. וכ"ה בבבלי ק' א' בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 390, הערה פ'.