תוספתא כפשוטה על עירובין ב:יב

140-41. נתנו לקוף והוליכו נתנו על גבי בהמה והוליכתו עירובו עירוב. וכן בבבלי מעילה כ"א א': ר' יוחנן אמר כאותה ששנינו נתנו ע"ג הקוף והוליכו, או ע"ג הפיל והוליכו הרי זה עירוב, אלמא איתעבדא 60 כן, כנראה, גרס במיוחס לר"ג וברש"י. ועיין גם בתוספות כאן ל"א ב' ד"ה כאן. ולפנינו שם: קא עבדא. שליחותיה, ה"נ (כלומר, בחרש שוטה וקטן) איתעביד שליחותיה. ולפי פשוטו הוא ממש הפירוש שייחסנו לירושלמי לעיל, שהקטן והקוף שוין בזה, ואין צורך בשליחות לעירוב, ובלבד שידע שעשו שליחותם. ברם בקג"נ: נתנו על גבי בהמה והוליכתו אין עירובו עירוב. וכן בבבלי כאן ל"א ב': דתניא נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו אין זה עירוב, ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב. והראשונים 61 עיין בתוספות כאן ל"א ב' ד"ה כאן ומעילה כ"א א' ד"ה נתנו, רשב"א, ריטב"א ומאירי בסוגיין. עמדו על הסתירה בין סוגיית עירובין ומעילה, ותירצו שבעירובין מדברים שנתן לקוף ולפיל וסמכו על חכמתם, ולפיכך אינו עירוב, אבל במעילה נתן על גבי הקוף ועל גבי הפיל, ובעל כרחינו אנו אומרים שבעומד ורואהו עסיקינן, תדע לך שהוא כן שבעירובין שנו: לפיל וכו' לקוף וכו', ובמעילה שנו: על גבי הקוף וכו' על גבי הפיל. וכן הביא גם באו"ז שו"ת סי' תשמ"ט ח"א, ק"ז סע"ד, והסיק: 62 אבל עיי"ש ח"ב סי' קל"ג, ל"ה ע"א, ולא הביא שם את התוספתא. אך בתוספתא קתני בתרוויהו על הפיל. ודבריו אינם מובנים, שהרי הדברים לא נשנו בתוספתא פעמיים, ולא עוד אלא ש"פיל" לא נזכר כלל בתוספתא בשום נוסח. וכנראה שיש שם השמטה וצ"ל: אך בתוספתא קתני תרוויהו, 63 כלומר, גם "ל" ("לקוף") וגם "על" ("על גבי בהמה"). ושמא היתה לפניו הגירסא בתוספתא: נתנו על הקוף (במקום: לקוף) והוליכו וכו', וצ"ל באו"ז: אך בתוספתא קתני בתרוויהו על [והיינו לפיל היינו על] הפיל וכו'. אבל גירסא זו אינה מסתברת כלל, ומה לי על הפיל מה לי על הבהמה. [והיינו לפיל היינו] על הפיל, והצור קמיך לפניך יפיל. 64 עיין בפי' הראב"ע לקהלת ה', א'. וכנראה שגירסת קג"נ "מתוקנת" ע"פ הבבלי כאן, והנכון כברוב הנוסחאות, ולפי פשוטו אין סתירה בין הגירסא בברייתא שבעירובין ובין הברייתא שבמעילה, והיא התוספתא שלנו, והיא דבוקה לרישא לאמר לחבירו לקבל הימנו, ובין אם סמך על חכמת הקוף 65 במאירי ל"א ב' סד"ה המשנה השלישית כתב: שאמרו בתלמוד המערב שאדם יכול ללמדם (כלומר, את הקוף ואת הפיל) שבעים לשון. ואין זכר מזה בירושלמי. ונראה שמצא כן במדרש שאבד מאתנו. והקדמונים ספרו כמה פלאות על החיות הללו. וכן מספר פליניאוס (תולדות הטבע ס"ח פ"ג סי' ו') בשם Mutianus (בן זמנו של נירון ואספסיינוס) על פיל שכתב משפט שלם ביונית. ואיליאנוס (.nat. anim ספר ב' סי"א) כותב שראה בעצמו פיל שרשם באפו אותיות רומיות. וכן מספר פליניאוס (שם פנ"ד סי' רט"ו) בשם Mutianus הנ"ל על קוף שידע לשחק במשחק האישקוקי (latrunculis lusisse). ועיין מאירי ברכות נ"ח ב' (צ"ח ע"ג מן הספר) ד"ה הרואה פיל קוף וכו'. שיוביל את העירוב למקומו, ובין נתן על גבי בהמה, וסמך שתלך למקום שהיא רגילה ללכת, עירובו עירוב, ואין כאן צורך בשליחות כלל, 66 ואף גוי כשר, עיין ריטב"א בסוגיין ד"ה נתנו לפיל. ובלבד שיעמוד אח"כ עם אותו האיש שבקש ממנו לקבלו מהם, וילמוד ממנו שעשו שליחותם.

241-42. נתנו על גבי קורה שהוא גבוהה עשרה טפחים עירובו עירוב. בכי"ע מוסיף: ואם לאו אין עירובו עירוב. והיא טעות ברורה שנשתרבבה מדברי ר' יהודה להלן. ואינה גם בד, בכי"ל, בקג"נ ובתוספתא שהביא מהר"מ לפי הרא"ש פ"ג סי' ד' ושלטה"ג בסוגיין. ומכאן ואילך אנו עוסקים בעיקר בעירובי תחומין. ובבא זו לא הובאה לא בירושלמי ולא בבבלי, אבל פירושה ברור שלת"ק כאן אין הבדל בין אם הקורה רחבה ארבעה או לא. וכן אין הבדל בין אם קנה שביתה על הקורה או תחתיה, ואפילו קנה שביתה תחתיה יכול להפוך את הקורה ולבטל את רשות היחיד שבה, עיין להלן. ובמשנתנו פ"ג מ"ג: נתנו בראש הקנה או בראש הקנדס, בזמן שהוא תלוש ונעוץ, אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. ופירש מהר"מ הנ"ל שמשנתנו אפילו באין בראשו ארבעה טפחים (שלא כפירש"י ל"ד ב'), 67 אמנם בירושלמי מעמידים את משנתנו בשטבלא רחבה ארבעה נתונה בראשו, אבל אוקימתא זו היא מטעם אחר, ולא מטעמו של רש"י, עיין מ"ש להלן בפנים. וכת"ק של התוספתא כאן. 68 ועיין גם במאירי ל"ג רע"ב ד"ה כל, ולא הזכיר את התוספתא, אעפ"י שגם הוא הסיק שאין הלכה כר' יהודה. אבל הרשב"א בעבוה"ק ש"ה סי' י"ט, ל"ה ע"א, פסק כר' יהודה, וכשיטת רש"י. ובירושלמי בסוגיין פירשו את משנתנו בשנתן טבלא רחבה ד' על ראש הקנה (שאם לא כן אפילו אם הוא מחובר לארץ, עירובו עירוב), ומ"מ עירובו עירוב, מפני שהוא תלוש ונעוץ כלומר, ויכול להוציא את הקנה ולהפוך אותו וליטול את העירוב. ולפ"ז היא הבבא שלנו היא משנתנו הנ"ל. אבל בבבלי השיטה אחרת לגמרי, עיין מ"ש להלן.

342-43. ר' יהודה או' אם היתה רחבה ארבעה עירובו עירוב, ואם לאו אין עירובו עירוב. בבא זו ליתא בירושלמי, אבל הובאה בבבלי ל"ג ב'. וכ"ה שם: דתניא ר' יהודה אומר נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה, גבוה י' ורחבה ד' עירובו עירוב, ואם לאו אין עירובו עירוב. 69 ועיי"ש בדק"ס, עמ' 124, הע' צ', והיא היא לפירוש הבבלי שם. ופירש"י שם ע"פ הבבלי (ל"ב ב') שהנותן עירובו יש לו ארבע אמות, והן רשות היחיד שלו, ורשות היחיד עולה עד לרקיע, ולפיכך נחשב הוא ועירובו במקום אחד, אפילו אם קנה שביתה למטה, עיין רש"י ל"ב סע"ב ד"ה ורשות היחיד. אבל אם הקורה אין בה רוחב ד' טפחים, הוי ליה עירוב המונח באויר, ואינו עירוב, בין אם נתכוין לשבות למעלה בין אם נתכוין לשבות למטה, עיין רש"י ל"ג סע"א. ברם בירושלמי אין זכר ממאמר רבא שבבבלי הנ"ל, ולא עוד אלא שברור מסוגיית הירושלמי כאן והמקבילה שבסוכה פ"ב שלא סברו כלל כשיטה זו של הבבלי, עיין מ"ש להלן בסמוך. ולפיכך נראה שלשיטת בני א"י מודה ר' יהודה לטעם הת"ק ביש בה רוחב ד', וכמו שכתבנו לעיל בטעמו, ולא נחלק עליו אלא באין בה רוחב ד', וסובר שהעירוב המונח באויר למעלה מעשרה אינו עירוב, וכפירש"י ל"ג סע"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.