תוספתא כפשוטה על עירובין ב:טו

154-55. נתנו במגדל, נעל בפניו ואבד המפתח וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג סמ"ג, וכגירסת רוב הנוסחאות, עיין דק"ס, עמ' 128, הערה ש'. והסיקו בבבלי ל"ה א': במנעול וקטיר במיתנא עסיקינן, ובעי סכינא למיפסקיה, ת"ק סבר לה כר' יוסי דאמר כל הכלים ניטלין בשבת וכו' ור' אליעזר (עיין מ"ש ע"ז להלן) סבר לה כר' נחמיה, דאמר אפילו טלית, אפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן. ור' אליעזר שהוא שמותי הולך כאן בשיטת ב"ש, עיין לעיל שבת פי"ד, שו' 6. ובירושלמי (פ"ג ה"ג, כ"א ע"א) אמרו שהת"ק הוא כר' אליעזר בן יעקב שמתיר לחתוך את הקשר בשבת. ועוד אמרו שלא נחלקו אלא במגדל של אבן, אבל במגדל של עץ כ"ע מודי שנעשה כשובר את החבית לוכל ממנה כגרוגרות. ועיין בתוספות ל"ד ב' ד"ה ואמאי, ובהערות לס' יריאים השלם, ק"מ ע"ב, הערה קל"א.

255-56. ר' לעזר או' אם בעיר אבד עירובו עירוב וכו'. וכן בד, כי"ע וכי"ל: ר' אלעזר וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: ר' אלעזר 78 כ"ה בכ"י קויפמן ובמשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן. ואף בהוצ' לו וכ"י פרמה: ר' לעזר (ולא: ר' ליעזר). אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב. אבל במשנה שבמשניות, במשנה שבבבלי (וכ"ה בכי"מ), במשנה שבירושלמי, ברי"ף, בס' העתים, עמ' 72, ועוד הגירסא במשנה היא: ר' אליעזר. וכן גרסו בברייתא זו בירושלמי פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, ובבבלי ל"ד ב', ועיי"ש ל"ה א' ומ"ש לעיל. ועיין מ"ש להלן בשם כי"ע והתוספות. ופירשו בירושלמי הנ"ל: אם בשדה אבד אין עירובו עירוב, שאינו יכול להביאו דרך שביתה, אם בעיר אבד הרי זה עירוב שהוא יכול להביאו דרך פטור. וכן פירש"י ל"ד ב'. ואעפ"י שבבבלי החסירו את הברייתא והעמידוה בדרך חיסורא מחסרא, אינו אלא לפי שיטת רב ושמואל, אבל לפי המסקנא אף הם פירשוה כפשוטה. ולפ"ז אפילו לא נמצא המפתח אלא שידוע שאבד בעיר, עירובו עירוב (ודינו כאילו המפתח במקומו אלא ששכח אנה הניחו), 79 לפי פסק הראב"ד שהביא הרשב"א והריטב"א ל"ד ב'. והטעם הוא שמצוי הוא להזכר, עיין בריטב"א שם. וכפירש"י ל"ד סע"ב. וכן הכריע בגאון יעקב ל"ד ב' סד"ה אי הכי. 80 תדע לך שהוא כן, שהרי אפילו לפי החיסורי מחסרא שבבבלי עירובו עירוב לר"א אם נמצא המפתח בשבת, אעפ"י שהיה אבוד בין השמשות (עיין בתוספות ל"ה א' ד"ה בעיר), והטעם הוא מפני שמצוי הוא למצוא, כפירוש הטור או"ח סי' שצ"ד.

356-57. מודים חכמים לר' לעזר בבני חצר ובבני מרפסת וכו'. בכי"ע: ומודים חכמ' לר' אליע' וכו'. וכן בתוספות ל"ה א' ד"ה חסורי: דתניא בתוספתא דעירובין ומודים חכמים לר' אליעזר וכו' (עיין מ"ש לעיל בסמוך). והברייתא קשה מאד, שהרי היה צ"ל: ומודה ר' לעזר לחכמים וכו', כמו שהעירו בתוספות הנ"ל, ופירוש התוספות אפשרי לפי גירסת הבבלי שם בברייתא זו, אבל לפי הגירסא שלפנינו וגירסת הירושלמי (והיא גם גירסת הבבלי לפי המסקנא) העיקר חסר מן הספר. ושמא צ"ל: מודים חכמים ור' (במקום: לר' ) לעזר וכו', והכוונה שכאן מודה ר' לעזר לחכמים. וכס"ז לעיל פאה פ"ג סה"א: מודים בית שמיי ובית הלל שאם הפקיר לאדם וכו'. והכוונה שבית הלל מודים לב"ש, כפי שיוצא ממשנתנו שם רפ"ו. וכן לעיל מעשרות פ"ג הי"ג: מודין בית שמיי ובית הלל וכו', והכוונה כנ"ל, כפי שיוצא ממשנת דמאי פ"ו מ"ו. וכע"ז נשתבש בכל הנוסחאות לעיל תרומות פ"ט ה"ט, עמ' 158, שו' 40: מודה ר' יהושע לר' ליעזר וכו', וכבר הגהנו שם: מודה ר' יהושע ור' ליעזר וכו', ופירושו, מודה ר' אליעזר לר' יהושע, כפי שיוצא ברור מן העניין. ובירושלמי שם: מודה ר' אליעזר ור' יהושע וכו', עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 457, שו' 40. ואם לא נגיה את הנוסח צריך לקבל את פירושו של מרא דמתניתא שבברייתא כאן הרי מפורש ונתנוהו בבית (בניגוד לנתנו במגדל שברישא), והכוונה שאבד מפתח הבית, ובדלתות הבית נוהגים במנעל גמור, ואם שוברים את הדלת יש כאן סתירה מדאורייתא במחובר לקרקע, ובכגון דא בעירובי תחומין אין עירובו עירוב, אבל בעירובי חצירות מודים לר' לעזר שאם אבד המפתח, אנו תולים שאבד בעיר 81 ולא דברו אלא בהווה. אבל לעיל, בעירובי תחומין, שהן בשדה, הרי רגיל שהמפתח יאבד שם לחלוטין. ועירובו עירוב, מפני שיכול להביאו דרך פטור. ועיין ר"מ ה' עירובין ספ"א שהביא דין אבידת המפתח של המגדל לעניין עירובי חצירות ושתופי מבואות, 82 ועיין בפ"ו מה' עירובין ה"י ובפיה"מ כאן פ"ג מ"ג. ומקורו מן התוספתא כאן שהיא מוכיחה שדין משנתנו (פ"ג סמ"ג) נוהג אף בעירובי חצרות, ונסתלקה תמיהת ב"י בטאו"ח סי' שצ"ד, כפי שהעיר לנכון בתוספות בכורים כאן. ועיין מה שהאריך בס' עצי אלמוגים סי' שצ"ד, רל"א ע"א, בבאור התוספתא. אבל מחוורתא כמו שהגהנו לעיל, והיא הגהה קלה מאד, והתוספתא מתפרשת בלי שום דוחק.