תוספתא כפשוטה על עירובין ב:טז

158-59. אמ' ר' יוסה אבטילס העיד משם חמשה זקנים וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג סמ"ד. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 546, שו' 73. ובקג"נ נראה שיש השמטה קטנה בין "ר' יוסי" ובין "כשר" (השני) שבשו' 59.

259. אי זהו ספק העירוב כשר וכו'. כל הברייתא בבבלי ל"ו א'.

360-61. ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נתקנו עירובו עירוב. בכי"ל יש כאן חסרון. ובקג"נ: אין עירו' עיר'. אבל בד ובכי"ע כלפנינו. וכ"ה גם בבבלי הנ"ל. ומקשינן עלה: מאי שנא תרומה, דאמר העמד תרומה על חזקתה, ואימא טהורה היא פירות נמי העמד טבל על חזקתו, ואימא לא נתקנו. לא תימא ספק מבעוד יום נתקנו, אלא ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו. ופירש הריטב"א בשם התוספות שנדמעו בתרומה טמאה, שאינה ראויה אפילו לכהן. ברם כל זה היא לשיטת הבבלי, שאמר רבא לעיל שם שר' יוסי מטמא בטובל מטומאה דרבנן במקוה ספק כשר ספק פסול, משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו, ולפי זה בספק נתקנו מבעוד יום ספק נתקנו משחשיכה נמי אמרינן העמד טבל על חזקתו. אבל בירושלמי (פ"ג ה"ד, כ"א ע"א): אמר ר' יונה לא טמא ר' יוסי אלא משום הוכח, כלומר, דווקא בשיש שם שני מקוואות אחד טמא ואהד טהור בזה מטמא ר' יוסי, אבל במקוה אחד אף ר' יוסי מטהר, ואין אומרים בדרבנן העמד טמא על חזקתו, 83 עיין מ"ש בבאור הירושלמי בירושלמי כפשוטו, עמ' 266 ואילך. ולפ"ז אף בטבל ספק נתקן מבעוד יום ספק נתקן משחשיכה עירובו עירוב, לשיטת הסובר שעירובי תחומין מדרבנן. 84 ועיין בהמשך הירושלמי שם (והפירוש הנכון הוא בס' ניר) שאמרו שאפילו למ"ד שר' יוסי מטמא אפילו במקוה אחד הוא מקל בעירובין, ועיין בבלי ל"ו רע"א.

461-62. אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה וכו'. וכאן העירוב אינו ראוי לאכילה כלל, מחמת ספק איסור מתחילה ועד סוף, ואינו עירוב, כפירוש הר"מ בפ"ו מה' עירובין הט"ו, וכפי שהסביר הרב המגיד בהי"ג שם. ובירושלמי פ"ג רה"ד, כ"א ע"א: לא אמרו אלא וניטמאת. ספק ניטמאת מבעוד יום, ספק נטמאת משחשיכה, אבל אם היתה ספק טהורה ספק טמאה מערבין בה (כלומר בתמיה, והרי אינה ראויה לאכילה). ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אחר חזקות הלכו. כלומר, המחלוקת במשנתנו היא אם אנו הולכים אחר חזקת העירוב שהיה טהור מבעוד יום, או שהיה קיים מבעוד יום, וכפי שמבאר הירושלמי בעצמו להלן. אבל אם הוא אף עכשיו ספק טמא, כ"ע מודי שאין מערבין בו, מפני שאינו ראוי לאכילה. ובירושלמי תרומות רפ"ג, מ"ב ע"א: ר' יונה בעי ולכל הדברים עשו אותן כספק אוכל וכו', עירב בה נעשה חמר גמל? והשאלה היא למ"ד תחומין דאורייתא, ולדידיה אין מערבין בכל הספיקות שאין להם חזקה לא לכאן ולא לכאן, עיין במ"מ פ"ו הי"ג הנ"ל.