תוספתא כפשוטה על עירובין ב:ג

111. שיארה ששרתה בתיל גבוה עשרה טפחים ובנקע וכו'. וכ"ה ("שיארה") בכי"ל כאן ולעיל בריש פירקין. וכ"ה בכ"מ בכי"ו בפרק זה, 4 עיין להלן, שו' 17, שו' 19. וכן להלן פסחים פ"א, שו' 13, בכי"ו ובקו"ג. אבל בקג"נ כאן בכל מקום: שיירה. והכתיב "שיארה" נמצא תכופות בספרות הגאונים. והוא, כנראה, הכתיב המקורי. 5 עיין מ"ש פרנקל בספרו Die Aramaischen Fremdworter im Arabischen עמ' 180, הע' 1. וברשב"א (וממנו במגיד משנה פט"ז מה' שבת הי"ד) ט"ז ב' ד"ה ונראה, ובריטב"א שם ד"ה וחכ"א, מסתייעים מתוספתא זו שבשיירה התירו לטלטל אפילו במקום שלא הוקף לדירה. וכן מפורש בירושלמי פ"א ה"י, י"ט ע"ג: 6 על משנתנו פ"א מ"ט-מ"י: מקיפין בחבלים וכו', בשירא דברו דברי ר' יהודה, וחכ"א לא דברו בשירא אלא בהוה. והא ר' יודה מאי שנא (צ"ל: מהשני, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 242) בין יחיד לשיירא, ורבנן לא מהשניי בין יחיד לשיירא. 7 כלומר, וכי החכמים אינם מבדילים כלל בין יחיד לשיירא ? נישמעינה מן הדא, שיירא שחנת בתל שהוא גבוהה עשרה, בנקע שהוא עמוק עשרה, בגינה שהיא מוקפת גדר, מטלטלין בה אפילו כור אפילו כוריים (מטלטלין בה עד בית סאתים), 8 המוקף אין לו מובן כלל, והוא חסד בתוספתא. ונ"ל שמקומו למטה בירושלמי (עיין מ"ש להלן בפנים), ונכנס בטעות שלא במקומו. ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי [וביחיד מטלטלין בה עד בית סאתים]. 9 כנ"ל להגיה, והמוקף שלמעלה שייך לכאן (עיין לעיל הע' 8). וכן פירשו את הירושלמי (בלי הגהה זו) בגליון הש"ס במקומו, בגאון יעקב ובס' ניר. ומכאן ראייה שאף החכמים מבדילין בין שיירא ויחיד, שבשיירא התירו יותר מבית סאתים אפילו הוקף ולבסוף ישב, אבל לא ביחיד, 10 אפילו הוא בדרך, עיין בבלי ט"ו א', סוכה כ"ה א'. ועיין מה שהארכנו להלן פ"ג, שו' 42–43. ובבבלי י"ז א' הסיקו שלרבנן בתראי (שהלכה כמותם) אין הבדל בין מדבר ויישוב אפילו ביחיד. "דאי לא תימא הכי כל הני מתנייתא דתנינן בקרפף שלא הוקף לדירה יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות דלא כרבנן". 11 גאון יעקב ט"ז ב' רד"ה אמר הריטב"א, ע"פ הריטב"א סד"ה וחכ"א. ובגאון יעקב הנ"ל (לעיל הע' 11) העיר על הירושלמי פ"ב ה"ה, כ' ע"ב, שמפורש שם שהתירו קרפף לשיירא ולא ליחיד, ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 254. והנה האחרונים (עיין בגאון יעקב הנ"ל ובס' בית מאיר או"ח סי' ש"ס) כתבו שהרי"ף, רש"י והרא"ש סוברים שאפילו לשיירא לא התירו אלא מחיצות שהוקפו לדירה, אבל קרפף שהוקף ולבסוף ישב לא התירו אפילו לשיירא. וברי"ף בסוגיין, וממנו ברא"ש פ"א ריש סי' כ"ג, משמע להפך שאפילו בקרפף נותנין לשיירא כל צרכם. ואשר לרש"י הוא אמנם מדגיש (ט"ז סע"ב) שהקפת חבלים היא מחיצה שהוקפה לדירה, אבל הוא לא אמר כן אלא משום היחיד שלא התירו לו מחיצות גרועות יותר מבית סאתים, אע"פ שהוקפו לדירה. ברם ברש"י צ"ג א' כתב: ג' קרפיפות זה בצד זה. כגון שהיו מהלכין בדרך, והקיפו ג' קרפיפות לדירה במחיצה של שתי, כגון של קנים וכו', שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים כדמפרש בפ"ק, דשיירא מותרת להקיף כל צרכן ובחבלים לדירה וכו'. ולהלן שם כתב: וכגון שעירבו. ומכאן הוכיח בגאון יעקב ועוד שרש"י סובר שלא התירו בקרפף המוקף מחיצות גמורות (שלא לדירה) אפילו לשיירא, שאם לא כן למה לו לרש"י להדחק שהקיפו את הקרפיפים במחיצות גרועות ועירבו ביניהן, הרי יכול היה לפרש כפשוטו, שמדברים בקרפיפים המוקפים במחיצות גמורות אלא שלא הוקפו לדירה, ומטלטלין מקרפיף לקרפיף אפילו בלא עירוב, וכמו שפירש הר"מ בפי"ד מה' שבת הט"ז. וכן משמע מלשון הר"ח בסוגיין שם. ובעל כרחך אתה אומר שרש"י סובר שמקום שלא הוקף לדירה לא התירו אפילו לשיירא. אבל גם הריטב"א והמאירי שבסוגיין כאן הסתייעו מן המאמר בעירובין צ"ג א' שבשיירא התירו אפילו מקום שלא הוקף לדירה, מפרשים שם כפירש"י, עיי"ש. איברא באו"ז ה' עירובין סי' קכ"ג, ח"ב ל"א ע"א, כתב: שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה וכו', וקדש עליהם היום והקיפו עצמם באוכפים ובעביטים 12 לכאורה משמע שפירש שלא ככל המפרשים שפירשו שהקיפוה מערב שבת, אבל אפשר שהכוונה שהקיפו את עצמם מכבר, כלומר, אחרי שחנו, ובערב שבת. וכו', ואם באים לסטים עליהם נלחמים משם, כמו עיר מבצר מוקפת חומה, ופירש רבינו שמואל זצ"ל, ואפילו יותר מבית סאתים, לפי שהיתה בקעה זו ישבה ולבסוף הוקפה, 13 מדבריו ברור שאפילו אם מקיפים מלכתחילה לשם דירה אין דינו כמוקף לדירה, אלא דווקא אם בנו את בית הדירה מתחילה, ואח"כ הקיפוה, או שנתיישבו מתחילה, ואח"כ הקיפו את עצמם מחיצות, ולפיכך נדחק לפרש שחנו שם מתחילה ואחר כך העמידו את המחיצה. וכן כתב בפירוש הרא"ש למדות פ"ב מ"ג (על הסורג): ומצאתי כתוב שלהיתר טלטול שבת נעשה. וצריך לפרש זה הטעם דמחיצות הר הבית נעשית תחילה לכל הבניינים שבתוכו, והוי ליה הקף ולבסוף פתח, ואחר שנעשו הבניינים נעשה הסורג להקיף הר הבית לדירה להיותו פתוח ולבסוף הוקף (ועיין בתוספות כאן כ"ג א' ד"ה שהוא). ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' צ"ה (וציין לו במלא"ש במדות שם) כתב עליו: ניחזי אנן דהואיל והר הבית הוקף ודאי על מנת לפתוח למה לא יהא מותר לטלטל בכולו, ושפתי הרמב"ם ברור מללו בפי"ג (צ"ל: בפט"ז ה"ה, עיי"ש במ"מ) מה' שבת דהקף לשם דירה סגי, ואעפ"י שיש לשאר מפרשים שטה אחרת, לפחות צריכין אנו לשאול על דעתיה וכו'. ואנו רואים כאן שאף הרשב"ם סובר כמפרש שהביא הרא"ש. וכן יוצא מפורש מפסק מהר"מ שהביא ברא"ש פ"ד סוף סי' י'. ועיין בתוספות ישנים יומא י"א א' ד"ה ואחד. ועיין בב"י טאו"ח סי' שנ"ח ועיין מ"ש להלן פ"ג, שו' 45–46, סד"ה השובת במערה. הלכך נותנים להם כל צורכם. הרי לך מפורש שאף לשיירא לא התירו מקום שלא הוקף לדירה. וכן משמע מלשון רש"י בעירובין צ"ג א' הנ"ל: "דשיירא מותרת להקיף כל צרכן ובחבלים לדירה ". וזהו נגד התוספתא כאן והירושלמי הנ"ל.

212-13. ובלבד שימלאו את כולה. וכ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל, בקג"נ וברשב"א הנ"ל, אבל בירושלמי הנ"ל חסרה בבא זו, עיין מ"ש להלן.

313. ולא ישאירו בה בית סאתים. וכן בד: ולא שיירו בה בית סאתים. וכן בירושלמי הנ"ל: ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי, וכן יוצא מברייתא אחת שבבבלי ט"ז ב'. אבל בכי"ע: ולא ישיירו בה אלא בית סאתים. וכן בכי"ל: ולא שיירו בה אלא בית סאתים. וכן מעתיק בשם התוספתא כאן ברשב"א ט"ז ב' הנ"ל, אלא שהוא מסיים: ונראה שיש קצת שבוש בתוספתא, ולא גרסי' ולא שיירו בה אלא בית סאתים, אלא הכי גרסי' בה, ולא שיירו בה בית סאתים. והיא כגי' כי"ו וד, ובקג"נ התוך צד הדף. ובירושלמי הנ"ל אמרו עלה: אפילו אוכפות, אפילו עביטין (כלומר, אפילו מלאו את המקום הפנוי בכלי בהמה שפיר דמי). מילתיה דרב הונא אמרה ובלבד אדם, 14 כלומר, שנותנים סאתים לכל אחד לפי חשבון האנשים גרידא, וכעין שרצו לומר בבבלי י"ז א', וכפירושו הנכון של בעל גאון יעקב וס' ניר, אלא שהם פירשו, אף לפי חשבון אנשים, עיי"ש, ועיין מ"ש להלן. דמר רבי בא בשם רב חונה אחד או שנים נותנין להן 15 מלשון זו משמע שלשניהם אין נותנין אלא בית סאתים, וכן פירשו כמעט כל הראשונים שבדקתי (עיין בראשונים שהביא הב"ח בטאו"ח ריש סי' ש"ס, וכן גם בראב"ן ריש ה' עירובין, ס"ח ע"ד, ואו"ז ח"ב ה' עירובין סי' קכ"ו, ל"ב ע"א) את הברייתא שבבבלי ט"ז ב' שהעתקנו להלן בפנים ד"ה ובבבלי. ובפירוש רבינו יהונתן על הרי"ף פ"א ריש סי' תקצ"ב ד"ה מקיפין ג' חבלים כתב: אינה מחיצה להתיר יותר מבית סאתים ליחיד, ובית סאתים לשני יחידים, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים. אבל בהגהות הרי"ף שבתמת ישרים, י"ב סע"ג, כותב: "ובית סאתים, צ"ל ובית ד' סאים", והגיה כן ע"פ כת"י. וכן הביא במאירי ט"ו ב' ד"ה מקיפין, ט"ז ב' ד"ה זה שאמרו, בשם יש מפרשים: בית סאתים לכל אחד ואחד. וכן כתב להלן צ"ג א' ד"ה כבר ביארנו: וכן לשנים בית סאתים לכל אחד לדעת קצת. וכנראה שכיוון לרבינו יהונתן. ומרן בב"י טאו"ח ריש סי' ש"ס נסתפק בזה אם נותנים לשנים בית סאתים לשניהם, או לכל אחד ואחד, והניח בצ"ע. Bברם בירושלמי כי"ל הגירסא היא: נותנין לו (ובגליון הוגה: להן) בית סאתים, ולפ"ז משמע שנותנין בית סאתים לכל אחד ואחד בניגוד ל"להן" שלהלן שפירושו לכולם יחד. ולגירסא זו למעשה אין הבדל בין יחיד, שנים, שלשה וכו', ולכולם נותנים בית סאתים לכל אחד לפי חשבון בני אדם, וכל ההבדל בניהם הוא שלשלשה (לשיירא) התירו מקום שלא הוקף לדידה אפילו הוא יותר מבית סאתים, אבל ליחיד לא התירו אלא בית סאתים, אעפ"י שהקיף בחבלים או בקנים, והוא מקום המוקף לדידה, מפני שהן מחיצות ארעי. בית סאתים, שלשה נותנין להן בית ששת סאין, מיכן והילך לפי חשבון. וכתב הרשב"א (ט"ז סע"ב): "ומסתברא דלפי חשבון בית סאתים לכל אחד קאמר, שאם נתוספו עליהן, והיו ארבעה נותנין להן ח' סאין, ולחמשה עשרה סאין, וכן לעולם לפי חשבון זה". ומיכאן הביאו בירושלמי ראייה שרב הונא סובר "ובלבד אדם", עיין להלן. ובבבלי ט"ז ב': והתניא אחד יחיד ואחד שיירא לחבלים, ומה בין יחיד לשיירא, יחיד נותנין לו בית סאתים, ב' נותנין להן בית סאתים, ג' נעשו שיירא ונותנין להן בית שש דברי ר' יוסי בר' יהודה. וחכמים אומרים אחד יחיד ואחד שיירא נותנין להן כל צרכן, ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי. והירושלמי לא הכיר כלל ברייתא זו, ולשיטתו לא התיר ר' יוסי בר' יהודה חבלים אפילו לשיירא, 16 עיין מ"ש להלן בפנים, שו' 18, ד"ה ובבבלי. והביאו את הסיפא של דברי ר"י בר' יהודה כמימרא של רב הונא. ואף על דברי ר' יוסי בר' יהודה שבבבלי שם כתב הריטב"א (ט"ז סע"ב ד"ה ובשיירא): כי הוא מתיר להן שש סאין ואפילו יש פנוי הרבה, ואינו מתיר להם יותר מבית שש סאין, ואפילו הן צריכין יותר. 17 אלא שסיים: ומיהו מסתברא דלא מפשינן פלוגתא וכו'. וכן פירש הירושלמי את דברי רב הונא שהכוונה ובלבד שלא ישיירו בית סאתים פנוי מאדם (כעין שרצו לומר בבבלי י"ז א'), לפי חשבון האנשים שבשיירא. אבל מלשון התוספתא ששנתה לפני כן: ובלבד שימלאו את כולה (בבא זו לא נעתקה בירושלמי), ולא ישאירו בה בית סאתים, משמע שהעיקר הוא תפיסת המקום ע"י כלים, וכמו שהסיקו בבבלי י"ז א', וכמאמר ר' חיננה בירושלמי לעיל שם. ושמא כיוון רב הונא שאם יש בית סאתים לכל אחד ואחד שבשיירא אין צורך למלא את השטח בכלים, אבל אם ממלא את השטח בכלים מותר אפילו השטח הוא יותר גדול מחשבון בית סאתים לכל אחד, כשיטת הר"י שהביא המרדכי בספ"א. אבל מן הלשון "ובלבד אדם" משמע שרב הונא מחמיר יותר מרב חיננא לעיל שם.

413-14. אם אין בכולה [אלא] בית סאתים מטלטלין וכו'. כ"ה בכי"ע, בכי"ל וברשב"א הנ"ל. כלומר, מטלטלין, ואפילו יחיד שהרי בבית סאתים מותר לטלטל אפילו לא הוקפה לדירה. (גאון יעקב).